בנצי ליברמן נפגש, בהיותו מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל, עם ידידו הטוב והוותיק עו"ד נחום לנגנטל, ודן אתו בדרישתה של חברה קדישא, שהרשות תרכוש ממנה מגרש יקר ערך ברמת אביב. פרשה זו נחשפת היום (ב', 23.11.15 ) בכתב אישום שהגישה פרקליטות המדינה נגד ליברמן, לבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה, כן חושף כתב האישום את פרטי הקשר האסור לכאורה של ליברמן עם חברת קרדן, בעניין עסקה גדולה בלוד.

חברה קדישא היתה, וכנראה היא עד היום, הבעלים של מגרש גדול ברמת אביב ג', המיועד להקמת בית קברות. היא רכשה את המגרש בעבר ממינהל מקרקעי ישראל. התושבים התנגדו בתוקף, ולבסוף הודיעה גם הממשלה שהיא מתנגדת. חברה קדישא ביקשה למכור חזרה לרשות המקרקעין את הקרקע היקרה, ולקבל חזרה את הכספים ששילמה בעדה בעבר, מן הסתם צמודים למדד, עם רבית, ואולי גם עם עידכון שווי הקרקע.

כדי לקדם את העסקה, שכרה חברה קדישא, באמצעות חברת יעוץ (גורן-עמיר) את שירותיו של עו"ד נחום לנגנטל, ידידו הטוב והוותיק זה 30 שנה, של ליברמן. לנגנטל פנה לליברמן וביקש ממנו לזרז את הטיפול בפרשה. ליברמן כינס ישיבה של המעורבים. לדעת פרקליטות המדינה, שהסכם ניגוד העניינים, שחתם ליברמן ב-18.9.11, אוסר עליו להיות בקשר כלשהו עם עו"ד לנגנטל, מסיבות שיובהרו בהמשך. ליברמן לא הצהיר בישיבה שאסור לו לטפל בכל נושא שלנגנטל קשור בו. בנוסף, קיבל ליברמן מלנגנטל מסמכים הנוגעים לעסקה המוצעת.

לא יהיה לי קשר עם קרדן

כתב האישום מספר גם את פרטי פרשת המגרש ברמת אלישיב, לוד, שעד עתה תוארה בתקשורת בצורה חלקית. קרדן רכשה בזמנו ממינהל מקרקעי ישראל מגרשים לבניית 350 דירות לציבור הדתי ברמת אלישיב, לוד. ליברמן היה באותה עת יועץ כלכלי של קרדן, בצידו של לנגנטל. קרדן בנתה את רוב הדירות, אך ביקשה למכור לחברת מסיקה-חסון את המגרש האחרון, לכ-100 דירות.

עו"ד נחום לנגנטל כיהן באותה עת כיו"ר חברת אלהר, שהבעלות עליה משותפת לקרדן ולמסקיה-חסון. לפיכך, ועל-פי הסכם ניגוד העניינים, אסור היה לליברמן להיות בקשר כלשהו עם לנגנטל. ב-21.3.13 פנה לנגנטל לעו"ד עדיאל שמרון (כיום מ"מ המנכ"ל הרשות), אז מנהל מחוז המרכז, והודיע לו שמסיקה-חסון מבקשת לרכוש את המגרש. שמרון כינס ישיבה ב-15 באפריל, ובה הודיעה היועצת המשפטית של המחוז, שהיא מתנגדת לעסקה, מטעמים משפטיים.

ליברמן כינס עם קרדן ולנגנטל

לנגנטל דיווח על ההתנגדות למנכ"ל ליברמן. ברגע זה החלה נפילתו של ליברמן: במקום להודיע מיד ללנגנטל, שעל-פי הסכם ניגוד העניינים אסור לו לעשות דבר הנוגע לקרדן, פנה ליברמן ליועץ המשפטי של הרשות, עו"ד יעקב קוינט, וביקש חוות דעת משפטית על העסקה.

לאחר מכן, ב-20 במאי, כינס ליברמן בלשכתו בירושלים ישיבה של כל הצדדים, ובהם לא רק היועץ המשפטי של הרשות, אלא גם עו"ד לנגנטל, כאחד מנציגי מסיקה-חסון, ונציגי קרדן. סוכם שעו"ד קוינט יטפל בנושא.

"ניגוד עניינים חמור"

השתתפות ליברמן בישיבה, אומרת פרקליטות המדינה, הייתה "ניגוד עניינים חמור", מה גם שליברמן לא דיווח למשתתפים על הסכם ניגוד העניינים הזה. היו אלו עורכי הדין של קרדן ומסיקה-חסון, שהעירו לליברמן שאולי הוא מצוי בניגוד עניינים.

לאחר הישיבה, החל ליברמן "לחזור בתשובה". הוא פנה לעו"ד קוינט ורמז לו - לא בצורה גלויה - שאולי קיום הישיבה היה מצידו "עניין לא ראוי". ליברמן הודיע שהוא מושך את ידיו מהמשך הטיפול, והעביר את הנושא לעו"ד קוינט. פרקליטות המדינה רואה בכך נקודה לזכותו של ליברמן.

צחוק הגורל הוא, שרשות המקרקעין אישרה לבסוף - מן הסתם ללא ידיעה או מעורבות של ליברמן - את מכירת המגרש. אך העסקה לא יצאה לפועל, משום שמשרד השיכון התנגד לה. ליברמן נקלע לרוב מהומה על לא מאומה, ולהסתבכות אישית ללא צורך ותכלית.