בית המשפט העליון יפרסם מחרתיים (יום ד', 23.12.15) את פסק דינו בערעורו של רומן זדורוב, שהורשע ברצח הנערה תאיר ראדה בקצרין בדצמבר 2006. ראדה הייתה אז בת 13.5. בראש ההרכב עומד השופט
יורם דנציגר ולצידו השופטים
יצחק עמית ו
צבי זילברטל.
זדורוב, פועל בניין שעבד בבית הספר "נופי גולן" בו נרצחה ראדה, הודה ברצח ושחזר אותו, אך לאחר מכן חזר בו מהודאתו וטען שהיא הוצאה ממנו באמצעים פסולים. בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע אותו וגזר עליו מאסר עולם. משפחתה של ראדה טענה, כי החקירה לא נוהלה כיאות וכי קיים ספק באשמתו של זדורוב.
בית המשפט העליון החליט, במהלך נדיר, להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לשמיעת עדויות של מומחים מטעם ההגנה בנוגע לטביעות הנעליים שנמצאו בזירה ובנוגע לסכין בו בוצע הרצח. המחוזי דחה בפברואר 2014 חוות דעת אלו והותיר את ההרשעה על-כנה.
משפט זדורוב עורר שורה של מחלוקות משפטיות וציבוריות סוערות, בין המאמינים באשמתו לבין המאמינים בחפותו. הסיקור התקשורתי שלו היה יוצא דופן בהיקפו ובעוצמתו, והוא ספג ביקורת קשה מבית המשפט המחוזי. השופטים אמרו, כי בפרשה זו חצתה התקשורת את כל הקווים האדומים והיו שעשו בה שימוש מניפוליטיבי.
כנגזרת ממשפט זדורוב, התפתח מאבק קשה בין הפרקליטות לבין ד"ר מאיה פורמן-רזניק, שנתנה את חוות הדעת המאוחרת בנושא הסכין וספגה ביקורת קשה ביותר מבית המשפט המחוזי. פרקליט המדינה,
שי ניצן, ביקש למנוע את מינויה למנהלת מחלקה במכון לרפואה משפטית - ובהליך שהתנהל בבית הדין לעבודה התגלה שהפרקליטות דרשה ממנהל המכון, ד"ר
חן קוגל, לשנות את התצהיר בו תמך בפורמן-רזניק.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
