בג"ץ אישר את התמ"א להולכת הגז הטבעי

בג"ץ דחה (יום ג', 22.12.15) שלוש עתירות נגד תמ"א 37/ח הקובעת את הטיפול בגז הטבעי שהתגלה במימי הים התיכון. השופט עוזי פוגלמן קבע, כי התוכנית היא "תוצאתו של הליך תכנוני יסודי, מפורט ומקצועי".

התוכנית אושרה בידי הממשלה באוקטובר 2014 והיא משתרעת על פני 871,000 דונם בים וביבשה. היא כוללת את תחנות הקבלה של הגז מן הים, את הצינורות להולכתו, מתקני אגירה ועוד. שלוש העתירות כוונו נגד תחנות הקבלה באתר חגית שבין דור לאור עקיבא ובאתר מרץ שבין מכמורת לנתניה.

את העתירות הגישו הרשויות המקומיות הסמוכות לאתרי הקבלה וההולכה: יקנעם, עמק חפר, חוף כרמל, זכרון יעקב, חדרה ומגידו. הן יצאו בעיקר נגד ההחלטה העקרונית לטפל בגז ביבשה במקום באתרי הקידוח הימיים, וכי למתחמים היבשתיים יש השלכות סביבתיות, בריאותיות ובטיחותיות שליליות שלא הובאו בחשבון.


"לב שיקול הדעת התכנוני"


פוגלמן סוקר בהרחבה רבה את הליכי התכנון והאישור, מזכיר שבית המשפט אינו "מתכנן על" וקובע: "המועצה הארצית החליטה לדבוק במודל תכנוני משולב המייעד שטחים בים וביבשה בכל אחד מן המכלולים בעיקר משיקולים של אמינות ורציפות האספקה (לרבות היכולת לתקן ולטפל במהירות בתקלות במתקנים); מוגבלותן של הטכנולוגיות הקיימות כיום ואי יכולתן להבטיח את היקפי הייצור שמחייבת התוכנית; והרצון להבטיח גמישות תכנונית מירבית.

"החלטה זו מצויה בלב שיקול דעתה התכנוני של המועצה, נטועה בגדרו של מתחם הסבירות ואינה מקימה עילה להתערבותנו. כך, גם אם גורמים אחרים - ביניהם בעלי מומחיות מקצועית בתחומי הידע הרלוונטיים - מחזיקים בדעה אפשרית אחרת".

עוד דחה פוגלמן את הטענות נגד הבחירת באתר חגית. אומנם אתר זה דורג אחרון בין שלושת האתרים האפשריים, אך הוא לא נפסל ויש לו יתרונות משלו, מציין פוגלמן. "גם אם אניח לטובת העותרים כי בגדר מתחם הסבירות ניתן היה לקבל גם החלטה אחרת, אין בידי לקבוע כי החלטת המועצה הארצית - אשר התקבלה לאחר איזון זהיר בין שיקולים ענייניים מורכבים, בגדרו של שיקול הדעת התכנוני הרחב המסור לה - מצויה מחוץ למתחם הסבירות", הוא קובע.


לא הוכחו שיקולים זרים


פוגלמן גם דחה את הטענה לפיה הבחירה באתר חגית הושפעה מסיכום פוליטי פסול בין ראשי רשויות מקומיות במועצת חוף הכרמל לבין גורמים במשרד ראש הממשלה. לדבריו, גורמי התכנון רשאים לשמוע גורמי ציבור נוספים וזוהי אף התנהלות ראויה, ולא הוכח קיומם של שיקולים זרים. בנוגע לטענות בדבר הסכנות הכרוכות בקליטת הגז באתר חגית שב פוגלמן ואומר, כי מדובר בנושא שבליבת מומחיותן של רשויות התכנון.

בהמשך פסק הדין דוחה פוגלמן בצורה פרטנית שורה של טענות נוספות שהועלו נגד הליכי התכנון והאישור של התמ"א. הוא קיבל שתי טענות בלבד: העובדה שהתמ"א לא עיגנה את ההחלטה לתת עדיפות לטיפול מירבי בגז עוד במתקני הקידוח הימיים; והעובדה שהמועצה הארצית לתכנון ובנייה האצילה לממונה על ענייני הנפט את הסמכות לאשר את "תמהיל הפיתוח" - חלוקת המתקנים הדרושים ליזם בתהליך ייצור הגז הטבעי בין הים לבין היבשה. פוגלמן הורה לתקן שני ליקויים אלו בתוך 18 חודש, וקבע שאם הדבר לא ייעשה - התמ"א תבוטל.


טרוניה של NIMBY


השופטת דפנה ברק-ארז הוסיפה: "לא ניתן להשתחרר מן התחושה כי זהו אחד מאותם מקרים שבהם עומדת ברקע העתירות טרוניה של NIMBY, היינו שהן מבטאות את האינטרס המובן לכול כי מתקנים חיוניים שלהם השלכות סביבתיות ובטיחותיות ימוקמו במקום אחר ורחוק, 'לא בחצר האחורית שלי' (Not In My Back Yard). דא עקא, שבסופו של דבר אמור להימצא למתקנים אלו מקום כלשהו.

משמצאנו כי ההליך שבו התקבלה ההחלטה באשר למיקומם של המתקנים היה, בעיקרו של דבר, תקין, תוצאתו היא המכריעה, ולא לנו להתערב בה. ניתן אפוא להבין לליבם של העותרים בעניין זה, אך לא להיעתר להם". לדברי ברק-ארז, בג"ץ הלך כברת דרך לקראת הוגי התוכנית ואימץ מודלים חדשים הכלולים בה, אך לא יכול היה להשלים עם שתי הנקודות בהן הייתה חריגה מהדרך המקובלת לקבלת החלטות במועצה הארצית.

השופטת ענת ברון הסכימה עם פוגלמן וברק-ארז. המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל. את העותרים ייצגו עוה"ד שירין ברגותי-מלחם, יוסי חביליו, עפר גיטליץ, ענת בירן (רקם), גליה בן-שהם, אבי חסון, תומר מירז, אושר טקאטש ואריאל פריש. את המדינה ייצגו עוה"ד ענר הלמן ורן רוזנברג; את חברת נובל אנרג'י ייצגו עוה"ד שלום זינגר ואיל גור; ואת יתר המשיבים - עוה"ד יוסף פארס, אלי בן-ארי ואהוד דהאן.