|
חה"כ תומא-סלימאן [צילום: דוברות הכנסת]
|
|
|
|
|
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי קיימה (יום ב', 18.1.16) דיון בנושא השלכות הריסת בתים על נשים וילדים.
"בשנת 2014 נרשמו 1,074 הריסות בתים באוכלוסייה הבדואית בנגב", פתחה את הדיון יו"ר הוועדה, "זו עלייה של 54% מהשנה שקדמה לה, ובשנת 2015 לדעתי תהיה עלייה יותר גדולה. זוהי מדיניות מכוונת ע"י ראש הממשלה והשרים, אשר טוענים כי האוכלוסייה הערבית היא פורעת חוק וזה בדנ"א שלה. בד"כ מדברים על הנושא מהזוויות החוקית, ולא מהזוויות של הזכות הבסיסית כל כך לקורת גג, ועל הנשים והילדים שמושלכים החוצה".
ד"ר ניהאיה דאוד מהמחלקה לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ציינה כי "מחסור בקורת גג פוגע בבריאות לפי המחקרים, ונשים יותר פגיעות לזה מאשר גברים. יש היום כ-200 אלף בדווים שהם 25% מאוכלוסיית הנגב ויש להם רק 3% מהאדמות. בשל ההתבססות בעבר על מרעה, השינוי במיקום המגורים הביא לכך שיש שם היום אחוזי אבטלה גבוהים מאוד ורבים מתבססים על ביטוח לאומי".
"בדקנו את מגוון הגורמים החברתיים והכלכליים הקשורים לבריאות האם והתיק בחברה הבדואית. גם כשלוקחים בחשבון ומנטרלים את ההשכלה הנמוכה, חוסר התעסוקה וההכנסה הנמוכה, עדיין מצאנו קשר בין הריסת הבתים לדיכאון בקרב הנשים הבדוויות. ההריסות גם מביאות לכך שאין השקעה בסביבות הבית ותנאי מגורים, דבר שכמובן הופך את המקום ללא בטוח ולא ראוי לילדים פעמים רבות".
להגיע לפתרון כולל
יושב-ראש הוועדה, ח"כ תומא-סלימאן, סיכמה את הדיון: "נגענו בנושא כאוב מאוד, ואי-אפשר לדבר על מעמד האישה, כאשר נשים נלחמות על קורת גג. אני גאה שנשמעו והדהדו כאן עדויות של נשים, שיש להן את האומץ להגיע לפה ולהשמיע את קולן".
"הפתרון לבעיה חייב להיות פתרון כולל, ומתחיל קודם כל בהגעה להסדר עם אזרחים ואזרחיות של המדינה, שצריך לתת להם לחיות בכבוד. זה אבסורדי לדבר על תשתיות רווחה ובריאות כשאין מים זורמים וחשמל מסודר, אבל אלו זכויות אלמנטריות לכל אזרח המדינה".
"הגיע הזמן ששירותי הרווחה יבינו שאם יש באזור מסוים מינימום של 100 הריסות בתים, שמלוות במראות קשים, חובה על העובד הסוציאלי לייזום מגע עם האוכלוסייה ולא לחכות שתגיע אליו ללשכה".