|
איצקוביץ. שוויון מדומה [צילום: בוצ'צ'ו]
|
|
|
|
|
בכל הכבוד הראוי, יש לומר זאת: שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, עידית איצקוביץ, מביאה לשיא חדש את ההגחכה המגדרית של תארים רשמיים.
איצקוביץ מכנה כעת את עצמה "אם בית דין" - ולא חלילה "אב בית דין". זהו סירוס מוחלט של צירוף שאיננו מתאר מגדר, כי אם תפקיד. וכאילו שמזה תבוא הישועה לאפליית נשים (ואגב: הנשים הולכות והופכות לרוב בין השופטים).
הגיחוך כמובן לא התחיל אצל איצקוביץ. יש לנו "ראשת עיר" - תוך התעלמות מכך שהמילה "ראש" איננה כאן במובן של זכר, אלא כתואר. לא שמעתי גבר המתנגד לתיאור של מאן דהוא כ"יד ימינו", למרות שמדובר בתואר בלשון נקבה.
במערכת המשפט, ושוב בכל הכבוד, הגיחוך המוביל היה שייך ל
מרים נאור, שהתעקשה על התואר "משנָה לנשיא". המילה "משנֶה" איננה זכר ואיננה נקבה, אלא חלק ממשקל: משגה, משתה וכדומה. לכן, אין שום סיבה לנקד אותה אחרת - ולא משנה שהאקדמיה ללשון עברית, מנימוקיה שלה, אישרה זאת. חוץ מזה, אם נאור הייתה המשנָה לנשיא - אזי
אסתר חיות, הבאה בתור, צריכה להיות "הגמרא לנשיא" - שהרי כידוע הגמרא באה אחרי המשנָה.