המדינה מבקשת מבג"ץ לדחות את העתירות נגד הגבלת שכר הבכירים בבנקים ובחברות הביטוח. זאת, למרות שההגבלה עברה בכנסת בניגוד לעמדתה של הממשלה.
על-פי החוק, השכר המירבי בבנקים ובחברות הביטוח לא יעלה על-פי 35 משכרו של בעל השכר הנמוך ביותר. בחישוב על-פי שכר המינימום, מדובר בתקרה של 2.6 מיליון שקל בשנה (עלות שכר). שכר שיעלה על תקרה זו, לא יוכר לחברה כהוצאה לצורכי מס. בג"ץ הורה למדינה ולכנסת לנמק מדוע לא יבוטלו מגבלות אלו.
איגוד הבנקים ואיגוד חברות הביטוח עתרו לבג"ץ נגד המגבלה, בין היתר בנימוק שהליך החקיקה שלה היה חפוז ושהיא תגרום לפרישה של בכירים רבים. חששות דומים העלו המפקחת על הבנקים והמפקחת על הביטוח. בהקשר זה אומרת הפרקליטות, כי לא ניתן להעריך מי וכמה ייפגע מהחוק, שכן העובדים עצמם לא עתרו לבג"ץ ולא צורפו נתונים בנושא.
בתשובתה אומרת הפרקליטות, כי לא ניתן לטעון שהחברות הפיננסיות הופלו לרעה, בשל ייחודן וחשיבותן. עוד היא אומרת, כי החוק אינו פוגע בליבת
חופש העיסוק אלא רק בשוליה, וכי המעסיקים יוכלו לשלם יותר - אם יהיו מוכנים לשאת בעלות המס. גם זכות הקניין של החברות אינה נפגעת, נטען עוד, כיוון שזכותה של מדינה לשנות את משטר המס. מעבר לכך, מוסיפה הפרקליטות, מותר להשתמש במכשיר המס כדי להכווין התנהגות.
לאור ניתוח מפורט זה של הפגיעה בזכויות, שכאמור לטענת המדינה היא שולית, טוענת הפרקליטות שאין מקום להתערבות חריגה של בג"ץ בחקיקה ראשית. רק "פגיעה מהותית יסודית ועמוקה" יכולה להצדיק התערבות כזאת, והיא לא מתקיימת במקרה זה - טוענת הפרקליטות. לחלופין היא טוענת, שהתיקון עומד בתנאי פסקת ההגבלה של חוק יסוד חופש העיסוק, שכן למחוקק יש מרחב תמרון רב בבואו לקבוע את המידתיות של האמצעי בו הוא נוקט כדי להשיג תכלית ראויה.
