צה"ל, בשיתוף השב״כ ואנשי היועץ המשפטי לממשלה פועלים להריסת בית המחבל שביצע (יום א', 9.10.16) את הפיגוע בירושלים. הריסת הבית אינה בסמכות המשטרה.
השר לביטחון הפנים,
גלעד ארדן, הנחה את המשטרה למצות את הדין ולפעול כנגד כל מעשה או מפגן של תמיכה במעשה הרצח.
המשטרה פעלה מאז ברחבי העיר ועצרה מחלקי סוכריות, מנעה את הקמת סוכת האבלים בסילוואן, עצרה פעילים שדרשו לסגור חנויות להזדהות עם המחבל ואף עצרה את הערבים שצילמו את הפיגוע וצעקו אללה ואכבר.
השלט הגדול המופיע על בניין עם תמונת המחבל נמצא בשכונת א-ראם, שהיא שטח בשליטת הצבא והמשטרה פנתה לצה"ל בבקשה לפעול גם בא-ראם למנוע כל גילויי הזדהות עם הפיגוע.
השר ארדן ספד לרס"מ יוסף קירמה בלוויה: "יוסף, אתה וחבריך לא הוכרחתם לעמוד בקו החזית. איש לא כפה זאת עליכם. ההפך. עמדו בפניכם אפשרויות לאין ספור קלות יותר, בטוחות יותר, נוחות יותר לשרת. מעשי הגבורה שלך, מעידים עליך שהבנת היטב את ברירת דורנו במלוא אכזריותה - והיא שנגזר עלינו לאחוז בחרב ולהיות נכונים יום-יום שעה-שעה, לא לנום ולא לישון, על משמר ישראל.
"יוסף, אין לי אלא להתחייב בפניך, שנעשה כל שלאל ידינו, על-מנת שכשם שחייך היו מרובי טעם, כך תהיה גם נפילתך, ואת הטעם לכך ניתן בכך שנמשיך לטפס אל ראש הסלע, ולא נתייאש ולא נישבר. בזכותך יוסף ובזכות שכמותך, אנו נמשיך לבנות את הבית הלאומי, נמשיך לפתח את הארץ, נמשיך לשמור על ציון כי היא בית חיינו".
מפכ״ל המשטרה, רנ״צ
רוני אלשיך, ספד לו: ״משטרת ישראל הפכה לשובר הגלים של גלי הטרור האחרון. מעטים יודעים מה עוצמת ההקרבה של משפחת משטרת ישראל כדי לממש זאת. מעטים מודעים למה שנדרש מלובשי המדים הכחולים, הירוקים והאפורים כדי לספק ביטחון אישי לאזרחי ישראל. מעטים ערים לתשלום המשפחתי האינסופי של לילות שבתות בחגים אינספור, בקיץ הלוהט או בחורף הרטוב, על חשבון הזוגיות והמשפחה.
"תמיד נדרש מהשוטר יותר, דווקא כשהעם מתכנס לחגוג בחיק המשפחה. החג של השוטרים הוא שוב ושוב ברחוב, ערנים ומוכנים בכל רגע לחתור למגע. יוסי, אתה וחבריך חתרתם למגע מכל כיוון מיד עם רגע הישמע היריות. ניצלת את האופנוע כדי לצמצם מרחק לרכב היורה ולנטרל את המחבל.
"בעודך מנסה להתקרב לרכב עם האופנוע, הצרור שלו השיג אותך שניות ספורות לפני שחבריך הגיעו מרכב מקביל, הסתערו על רכב המחבל וחיסלו אותו. פעם אחר פעם זכית להגן בגופך על אזרחי ישראל. הפעם לחתירה למגע היה מחיר אישי כבד ששילמת בחייך כדי להציל חיי אחרים.
"רק ביום חמישי האחרון, מונית לסגן מפקד צוות ביס"ם והשיח על קורס הקצינים העתידי היה על השולחן. עמיתך מספרים על חוש ההומור המשובח שלא נטש אותך אף פעם ועל האופטימיות המיוחדת שפיזרת.
אלמנתו (נוי) ספדה לו: "
יוסי שלי, תראה כמה אנשים באו במיוחד בשבילך. אתה האור שלי, הלב שלי, אמרו לי לכתוב ברכה מכל הלב אבל הלב שלי התנפץ לרסיסים. כמה תכנונים היו לנו, בית, ילדים. אתה תמכת בי תמיד, לאורך כל הדרך. אהבת אותי ללא תנאי, יותר ממה שאני אוהבת את עצמי. היית הגב שלי והכתף שלי. עזרת לי בהכל. אני מסתכלת על כולם. אתה היית האהוב של כולם. היית מספר 1 של כולם ומספר 1 שלי. אני לא יודעת איך ממשיכים. אני מבטיחה להיות טובה בשבילך. לא יודעת איך העולם ימשיך להסתובב בלעדיך אבל מבטיחה להמשיך לאהוב אותך. אני מבקשת סליחה על כל מה שעשיתי. אני מצטערת על הכל. אני כואבת יוסי, אני לא יודעת איך להיפרד ממך. מצטערת שלא שמרתי עליך. אני מבקשת ממך שתשמור עלי. אתה תמיד תהיה בלב שלי. עד שאני אמות".
