המרכז למימוש זכויות - חברה בבעלות יאיר שרון, המתיימרת לחשוף חסכונות שנשכחו בידי בעליהם - הייתה עלולה לגרום לרות אלבז נזק כספי ניכר. כך קובע שופט בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, משה תדמור-ברנשטיין. החברה "איתרה" פוליסות ביטוח שהיו מוכרות לאלבז ובעלה, ואשר פדיונן בטרם עת היה מטיל עליהם מס של 35%. בהוראת בית המשפט, כבר החזירה החברה 4,300 שקל שגבתה מבני הזוג, וכעת קבע תדמור-ברנשטיין, שהיא ניסתה לעמוד בחוסר תום לב על קיום החוזה איתה. הוא הורה לה להחזיר עוד 800 שקל ולשלם הוצאות בסך 900 שקל.

יוסף כמיסה ייחס לקבוצת הוט את האחריות לנזקים שנגרמו לטלוויזיה ולמחשבים כתוצאה מפגיעת ברק, בטענה שהיא אינה מספקת הגנה מפני פגיעות כאלו ברשת שלה, ותבע ממנה 10,000 שקל. שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בעכו, זהבה (קאודרס) בנר, דחתה את התביעה משום שכמיסה לא הוכיח ולא בבדל ראיה שמכשירי החשמל בביתו נפגעו מברק. בכל מקרה, היא מעירה, להוט יש חסינות מפני תביעה זו, שכן אפילו לשיטתו של כמיסה - מדובר בכוח עליון ולא ברשלנות מצידה.

זוהר-יה שושנה ויהודה רוזנבלום הפריחו מספרים כיד הדמיון הטובה עליהם בתביעת סרק שהגישו נגד אריה לייב רוטמן, ממנו שכרו דירה - אומר רשם בית המשפט לתביעות קטנות בצפת, מוהנד חליאלה. בני הזוג תבעו 33,500 שקל - גבול סמכותו של בית המשפט - תוך שהם מערבבים עילות ואינם מסבירים כיצד הגיעו לסכום זה. כממצא עובדתי קבע חליאלה, כי לא היה יסוד לטענותיהם בדבר ליקויים קשים בדירה וכי לא ביססו בצורה כלשהי את הטענות כאילו רוטמן הטריד אותם ואף איים עליהם. הוא מסכם באומרו, כי התביעה הוגשה תחילה עד תקרת הסכום - ועד הומצאו עילותיה. רוזנבלום חויבו בתשלום הוצאות בסך 750 שקל.

סלקום החליפה בצורה שרירותית את המספר שהקצתה לנעמי וינברג, ובכך הפרה את החוזה עימה ותפצה אותה ב-2,000 שקל - קבע שופט בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, אמיר דהאן. וינברג ביקשה וקיבלה "מספר זהב" קל לזכירה, אך סלקום ביטלה אותו כעבור יממה בטענה שהוא שייך למנוי אחר והוקצה לה בטעות - אך היא לא הוכיחה שאכן אירעה טעות. וינברג קיבלה לאחר מכן "מספר זהב" אחר ודהאן אומר שאין היא זכאית לפיצוי על עצם ההחלפה, אך היא זכאית לפיצוי על הזמן שאיבדה בהודעה מחודשת לאנשי הקשר שלה. סלקום גם תשלם הוצאות בסך 1,000 שקל.

סוכנות הביטוח ארתא ובעליה, מירה כהן, ישלמו 10,000 שקל לדניאל פולישוק אותו העסיקו כסוכן מתמחה בשנת 2007. שופט בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, משה תדמור-ברנשטיין, קבע שבין הצדדים היה חוזה מחייב ושגם אם - כטענת הנתבעות - הוא היה נגוע באי-חוקיות משום שפולישוק לא היה זכאי לקבל עמלות, אזי הוא זכאי לקבל את שכרו מתוך העמלות שגבו הנתבעות תמורת הפוליסות שמכר. ההסכם קבע שפולישוק יקבל 40% מהעמלות - לא את העמלות עצמן, אשר היו רק מדד לחישוב שכרו. עוד חויבו הנתבעות בתשלום הוצאות בסך 1,200 שקל.

חברת הרהיטים אגם בנישה תפצה את שושנה אוחיון ב-6,000 שקל על ארון פגום שסיפקה לה. רשם בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה, מוהנד חליאלה, קיבל חלקית את תביעתה של אוחיון, שעמדה על 19,000 שקל. הוא מציין, כי רוב טענותיה של אוחיון לא הוכחו - גם משום שהיא ובעלה זרקו את הארונות שלטענתם היו פגומים וגם משום שלא הוכיחו אותן בחוות דעת מומחה. עוד הוא אומר, כי רק בעדותו של הבעל נטען לראשונה שהמודד מטעם החברה הטעה את בני הזוג, ולכן אין הוא יכול לקבל טענה זו. החברה גם תשלם הוצאות בסך 750 שקל.

הגננת אופירה אדרי תשלם 2,400 שקל לנועם שנהב, שהעניקה לה שירותים של הופעות והצגות. שופט בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, יובל גזית, קבע, כי שנהב הפסיקה את ההתקשרות עם אדרי ללא סיבה מוצדקת, ולכן יש לקזז את הפיצוי המוסכם בסך 5,000 שקל מהחוב של אדרי כלפיה. שנהב אומנם טענה שלא הגיעה להופעה בשל תאונת דרכים, אך לא הוכיחה שהתרחשה או שסבלה ממגבלה גופנית בעטיה. אדרי גם תשלם הוצאות בסך 350 שקל.

שופט בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה, הרווי גרובס, הפחית רטרואקטיבית את דמי השכירות ששילמו רועי והדס שטיינברג לאדיר בן-עטר, בשל מפגעי ריח קשים בדירה ששכרו ממנו, וקבע שעליו להחזיר להם 5,000 שקל. גרובס דחה את כל יתר הטענות ההדדיות וקבע, כי הן היו "מוגזמות ומופרזות לחלוטין". שטיינברג טענו לנזקים של 32,000 שקל בשל הצורך לעבור דירה מוקדם מהמוסכם, בעוד בן-עטר טען לנזקים בסך 44,000 שקל - וגרובס אומר ששני הצדדים לא הוכיחו את טענותיהם. בן-עטר חויב בתשלום הוצאות בסך 500 שקל.