המדינה טוענת, כי ניתן להימנע מהרשעתו של השופט בדימוס יצחק כהן, משום שהוא נטל אחריות, מדובר היה בעבירת מין יחידה והוא נאלץ לפרוש מכס השיפוט. הצדדים מבקשים (יום א', 26.3.17) מנשיאת בתי משפט השלום במחוז המרכז, עינת רון, לאשר את ההסדר עם נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת לשעבר, לפיו יישלח ל-250 שעות שירות לתועלת הציבור בלא שיורשע במעשיו. גזר הדין יינתן ב-25.4.17.
כהן הודה בהטרדה מינית של עובדת בבית המשפט המחוזי, אם כי סעיף החיקוק מדבר על הטרדה מינית בנסיבות של מעשה מגונה. פרשת כהן נחשפה ב-News1 כאשר כהן היה מועמד לבית המשפט העליון, ובמרכזה עמדו חשדות לעבירות מין שביצע בבנות משפחתו. בחקירה התברר שעבירות אלו התיישנו, אך היא הובילה לחשיפת מעשים נוספים שביצע כהן, כולל זה בו הוא מודה. המשטרה המליצה להעמיד לדין את כהן על שני מעשים מגונים, ואילו השימוע שנערך לו כלל מעשה מגונה והטרדה מינית.
לפי כתב האישום, בספטמבר 2010 - כאשר כהן היה סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת - ביקש שופט מחוזי אחר מהמתלוננות, אשר עבדה בבית המשפט, למסור לכהן מסמך. המתלוננת נכנסה ללשכתו של כהן, וכשמסרה לו את המסמך הוא הושיבה על ברכו ונגע בגבה מתחת לחולצתה. במבוכתה, החלה המתלוננת לספר לכהן על חתונתה הקרבה ולאחר זמן מה קמה. בתגובה קם כהן וחיבק אותה.
לדברי התובעת, עו"ד עדי ערד, החומרה בתיק הזה נובעת מכך שמדובר במי שהיה סגן נשיא בית משפט מחוזי וביצע את המיוחס לו בזמן תפקידו. "הציפייה מאדם במעמדו היא לשמש מופת ומצופה ממנו לרף התנהגות גבוה מן האדם מן היישוב. שקלנו לחומרה את פער הכוחות המשמעותי ואת פער הגילאים הגדול בין השניים", אמרה בן-שמואל.
"לקולא שקלנו את רך החומרה הנמוך – ליטוף בגב; מעידה חד-פעמית; וחלפו שבע שנים מביצוע העבירה", הוסיפה. משקל משמעותי ניתן ללקיחת האחריות ולהודאה של כהן, שהיא בעלת משמעות בשל מעמדו; הוא סיים תפקיד בכיר ביותר בשל מעשיו; הוא חסך מהמתלוננת את העדות על כל המורכבות והרגישות בתיק, אומרת המדינה, שלדבריה גם התחשבה בפרישתו מיוזמתו מכס השיפוט.
גם שירות המבחן הציע להימנע מהרשעתו של כהן, בציינו שמדובר בנכה המוכר בידי משרד הביטחון והביטוח הלאומי. הוא עסק בעשייה התנדבותית נרחבת במסגרות שונות, ושירות המבחן מדגיש את נטילת האחריות ואת הבעת הצער, החרטה והאמפטיה כלפי המתלוננת. עוד הוזכר המחיר האישי ששילם כהן, וכן נאמר שהוא רוצה להשקיע את זמנו בפעילות התנדבותית. שירות המבחן גם ציין, כי הרשעה תמנע מכהן לחדש את רשיונו כעורך דין ותמנע ממנו ליטול חלק בפעילות בארגונים ציבוריים.
לדברי ערד, התביעה בחנה פסקי דין רבים בתחום עבירות המין ואת השיקולים של אי-הרשעה, ובדרך כלל ההימנעות מהרשעה הייתה כאשר מדובר היה ביותר ממקרה אחד, אי-לקיחת אחריות וחומרה רבה יותר. נסיבות אלו אינן מתקיימות בעניינו של כהן, נאמר עוד. בהקשר זה מבקשת המדינה למשל להבחין בין עניינו של כהן לבין זה של השר לשעבר
חיים רמון, שהורשע משום שניהל משפט וניסה להטיל את האחריות על המתלוננת.
הסניגור, עו"ד
רועי בלכר, ציין גם הוא את הפגיעה הקשה לה צפוי כהן אם יורשע. מדובר באדם בן 65 שמקצועו היחיד הוא משפטים, והוא יתקשה מאוד לקבל בחזרה את רשיונו אם יורשע. עוד הזכיר, כי כהן מתנדב בין היתר במסגרות חינוכיות, והרשעה תמנע ממנו את המשכה של פעילות זו. עוד אמר, כי המדינה נהגה בחומרה כלפי כהן בשל מעמדו הציבורי ובצדק, אך הפסיקה בהחלט מאפשרת להימנע מהרשעתו.
כהן אמר: "אני עומד פה בוש ונכלם. אין לי מילים אחרות. איבדתי את עולמי במספר דקות. עשיתי מעשה לא ראוי, פגעתי במתלוננת, פגעתי במשפחה, פגעתי באשתי, פגעתי במערכת המשפט, פגעתי בערכים שעליהם גדלתי במשך 65 שנה". הוא ציין את שירותו הצבאי ופציעתו בחווה הסינית במלחמת יום הכיפורים, וסקר את הקריירה המשפטית שלו עד למינויו לשופט ב-1990 ואחריו.
כהן הוסיף: "נתתי את חלבי ודמי למערכת. אהבתי את מה שעשיתי, הייתי מאלה שפתחו את בית המשפט והלכו אחרונים. טיפלתי בתיקים הגדולים ביותר במחוז. אני מתחרט על המעשה מעומק הלב. זה מעשה לא ראוי. הפרשה גרמה לי לשיימינג חסר תקדים. העונש האמיתי הוא המעגלים הקרובים והרחוקים שלי. בלא להיות מלודרמטי, הרשעה היא גזר דין מוות עבורי. לא אוכל לתרום במעגל העשייה. כבר שנתיים וחצי אני צל של עצמי, אדם מת מהלך, וזה רק באשמתי. אי-הרשעה תגרום לכך שאוכל לתרום, לתת, במותר חיי אוכל להביט בעיני משפחתי וחברי".