זלמן סטמבלר מבקש (25.2.18) מבית המשפט המחוזי בתל אביב לאשר את פסק הבוררות הקובע, שהוא הבעלים של מאפיית מצות כפר חב"ד. הפסק ניתן בידי עו"ד עופר נועם והוא מתייחס למאפייה ותיקה, המספקת מצות בארץ ובחו"ל.

סטמבלר טען, כי בשנת 1992 רכש את המאפייה מאגודת כפר חב"ד, אך זו טענה שאין יסוד עובדתי לגרסתו ושממילא תביעתו התיישנה. נועם ציין, כי בפועל יש צד נוסף למחלוקת - מאיר צבי סטמבלר, בנו של יעקב סטמבלר אחיו של זלמן, הטוען לזכויות במאפייה אותה הוא מפעיל במשך תקופה ארוכה, בהתאם להסכם הפעלה שנחתם בשנת 2003 בינו לבין האגודה. לטענת מאיר צבי, זלמן היה רק נאמן עבור אביו המנוח, שהיה הרוכש האמיתי של המאפייה בשנת 1992. זלמן תבע לסלק את מאיר צבי מהמאפייה, תביעה שבירורה עוכבה עד להכרעה בבוררות.

נועף הוסיף, כי ההסכם משנת 1992 לוקה בפגמים רבים הן בניסוחו והן בהתנהלות הצדדים בכל הנוגע לקיומו. נראה, כי במשך 25 שנים מאז חתימתו לא טרחו הצדדים לקיים את הוראותיו הנוגעות לפעולות שעליהם לבצע כחלק מהותי לצורך קיומו. הבורר הוסיף, כי העובדה לפיה אף צד לא פנה לרשויות המס ודיווח על העסקה - אומרת דרשני. הוא קבע, כי הצדדים התכוונו להעניק לתובע זכות ניהול ואחזקה במאפייה ולא זכויות קנייניות, וכי האגודה העניקה לו זכות שימוש במאפייה לתקופה בלתי מוגבלת, אשר מעולם לא בוטלה.

נועם קבע, כי סטמבלר זכאי לאכוף את זכות השימוש וההפעלה שהוענקה לו, הן כלפי האגודה והן כלפי אחיינו. עם זאת נקבע, כי ההסכם לא התיימר להעביר את זכויות הבעלות או החכירה בשטחי המאפייה, ולפיכך אם התובע יהיה מעוניין לרכוש זכויות חכירה, עליו לשאת בהוצאות שיידרשו לרשות מקרקעי ישראל ולרשויות התכנון בגין כך.

לסיכום נעתר נועם חלקית לתביעתו של זלמן סמבלר וקבע, כי על האגודה להנפיק לו אישור בעניין זכויותיו במאפייה כבעל זכות הניהול והחזקה בה, וזאת מבלי שהכרעה זו שוללת את זכויותיו של יורשי יעקב סטמבלר לטעון שהם זכאים למחצית מזכויותיו של זלמן במאפייה.