מותר האדם מן הבהמה היא החרטה. להיברא בצלם, זה להיברא כיצור היודע להעמיד עצמו במשפט, לשאת באחריות למעשים שהיו אפילו לא נודעו ברבים אלא לו בלבד, להשיח בינו לבינו באמת ובכאב ולהודות כי על דעת הבינה המאוחרת נוח היה לה לבינת הבוסר אילולי באה לעולם. החרטה היא מתת אלוהים הנותנת ביד האדם לראות את עברו כהווה בהתהוותו, וכשם שהוא כאן היום כן הוא שם היום, וכשם שהוא בוחר כל שעה בין המעשיר לבין המצער כן הוא ניצב בתחנה של התמול שפשוט איננה נסגרת, אף על-פי שהוא כבר לא יכול לצאת ממנה אלא לדרך בה בחר ללכת. על כן יש ייסורים בחרטה.