בשיח הישראלי העכשווי קיימות מילים וביטויים פרברטיים, ניסיון הידברות תמים והתלהמויות סרק, דיון שמנסה להיות ענייני והטחת דברי-הבל שאין מאחוריהם ידע או מחשבה. כל אלה, במינונים שונים ומשתנים, ממלאים את הרשתות החברתיות ואמצעי התקשורת כפונקציה של נושא השיח. המינון נקבע לפי הנושא; ככל שהנושא קרוב יותר לשברים הקונספטואליים-אידיאולוגיים-פוסט-מודרניים ופוליטיים, מתלהם השיח והופך שטחי וחסר ערך.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
