פסק דין של בית המשפט העליון חושף (יום ד', 18.3.20) מחדלים בטיפול בתיק עבירות מין שביצעו שלושה נערים בני 15 במשך יומיים רצופים בילדה בת 12.5.

השלושה הודו בכך שביולי 2016 ביצעו שוב ושוב מעשי סדום בילדה, כינו אותה "זונה" ולאחר מכן ביקשו את סליחתה כדי שלא תתלונן במשטרה. כתב האישום נגדם הוגש באפריל 2017, וזמן קצר לאחר מכן הם הודו בכתב אישום מתוקן בשלישית. הדיון בטיעונים לעונש נדחה במשך שנתיים לבקשת שירות המבחן, אשר לבסוף המליץ שלא להרשיע אותם ולהסתפק בענישה ללא הרשעה.

בבית המשפט המחוזי בבאר שבע הצטרפה המדינה להמלצת שירות המבחן. אולם הנשיאה רויטל יפה-כ"ץ והשופטים אהרון משניות וגילת שלו ביקשו מיוזמתם לקבל עידכון על מצבה של הקורבן, ורק אז פנתה אליה הפרקליטות והיא הביעה את רצונה להעיד (לאחר שקודם לכן מנעה אמה הכנת תסקיר נפגע קורבן עבירה). היא סיפרה, כי הנערים הפיצו עליה שמועות פוגעניות במשך חצי שנה, וכי מצבה הנפשי והגופני הידרדר קשות למשך מספר שנים.

בספטמבר שעבר החליט המחוזי להרשיע את השלושה וגזר עליהם צו מבחן לשנה, פיצוי של 7,000 שקל כל אחד וקנס על תנאי בסך 10,000 שקל לכל אחד. השלושה ערערו לבית המשפט העליון על ההחלטה להרשיעם, ורק בערעור הודתה המדינה, כי עמדתה במחוזי הייתה שגויה וכי אין מקום להימנע מההרשעה:

"לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט קמא ולאחר עיון בתסקירי שירות המבחן העדכניים ... סבורה המשיבה, כי בהסכמתה בבית המשפט המחוזי לאי הרשעתם של המערערים התמקדה יתר על המידה בפריזמה הצרה, הנוגעת למערערים עצמם, תוך שלא נתנה ביטוי לאינטרס הציבורי הרחב הכולל שיקולים רוחביים נוספים, וכי גזר דינו של בית המשפט קמא משרת את האינטרס הציבורי טוב יותר מעמדתה [המקורית] של המשיבה".

השופט יוסף אלרון דחה את הערעור, בהדגישו את חומרת מעשיהם של הנערים: "מעשיהם החמורים של המערערים והנזק המשמעותי שגרמו למתלוננת מצדיקים ענישה מוחשית אשר תיתן את אותותיה ותרתיע את הרבים". גם אלרון מדגיש את חשיבות עדותה של המתלוננת, אשר כאמור נשמעה רק ביוזמת בית המשפט ולא ביוזמת הפרקליטות: "על עונשם של המערערים לגלם, ולו במועט, ובמקרה זה לטעמי אכן במעט את הפגיעה הקשה שגרמו לה - ולא יעלה הדעת שכלל לא יורשעו בגין מעשיהם".

לצד זאת מעיר אלרון לבית המשפט המחוזי, על הסכמתו לדחות שוב ושוב את גזר הדין לצורך התסקירים. "כאשר חומרת המעשים המיוחסת לנאשם הקטין מקשה, כשלעצמה, על הימנעות מהרשעתו בעבירות שביצע - ספק אם יש מקום להיעתר לבקשותיו החוזרות ונשנות של שירות המבחן לדחיית מועד הדיון בטיעונים לעונש במטרה לבחון אם לנקוט דרכי טיפול בתור חלופה להרשעה. במקרים אלו מוטב להביא לסיומו המהיר של ההליך וליישום ההמלצות הטיפוליות בעניינו של הנאשם הקטין כחלק מעונשו.

"...לעיתים ההתמקדות בשיקומו של העבריין והדחיות החוזרות ונשנות לבקשת שירות המבחן באשר להליכים הטיפוליים - אשר במקרה שלפנינו נמשכו כשנתיים - יש בהן כדי להשכיח את הפגיעה הקשה בקורבן, את מקומו בהליך הפלילי, ואת עוצמת הפגיעה בו אשר מלווה אותו בהווה ואשר תלווה אותו לאורך כל חייו".

השופטים נעם סולברג ואלכס שטיין הסכימו עם אלרון. את הנערים ייצגו עוה"ד ליאור חיימוביץ, אמיר ברק ונועם בונדר, ואת המדינה - עו"ד חיים שוייצר.