יש להגביר את החובות הרישומיות המוטלות על המעסיק ולקבוע משמעות משפטית ומעשית להפרתן - אומרת (20.6.22) שופטת בית הדין הארצי לעבודה,
לאה גליקסמן. בפסק דין מנחה בסוגיה זו, העולה שוב ושוב בבתי הדין האיזוריים, קובע בית הדין הארצי מתי יעבור נטל ההוכחה לכתפי המעסיק, למרות הכלל הבסיסי ולפיו "המוציא מחברו עליו הראיה".
גליקסמן מציינת, שהגברת הנטל על המעסיק נובעת "מתוך הכרה בפערי הכוחות ובפערי הידע המובנים בין העובדים לבין המעסיקים, כמו גם בקיומה של תופעה של אי-תשלום זכויות מכוח חוקי המגן, ובניסיון להתמודד עם תופעה זו ולהגביר את רמת האכיפה של זכויות העובדים". מגמה זו קיימת הן בחקיקה והן בפסיקה, היא מגישה.
אם העובד מעיד שלא קיבל מן המעסיק הודעה בנוגע לתנאי העסקתו, מוטל על המעסיק הנטל להוכיח שכן מסר הודעה כזאת. הדרך הטובה ביותר שבפניו היא להציג את הטופס, באמצעות מי שערך אותו או שהיה עד לעריכתו. גליקסמן גם קובעת את המקרים בהם ניתן יהיה לחרוג מכלל זה. היא מזכירה, כי החוק אינו מחייב להחתים את העובד על הטופס, אך במקרה שיש חתימה שלו - יהיה לה ערך ראייתי לטובת המעסיק. אם העובד טוען שזו אינה חתימתו - על המעסיק להוכיח את האותנטיות שלה, ולא על העובד להוכיח שהיא מזויפת; ספק יפעל לטובתו של העובד.
עוד מציינת גליקסמן, כי רק חוק
עובדים זרים מחייב שההודעה על תנאי ההעסקה תהיה בשפה המובנת לעובד - ולא החוק הכללי בנושא זה. לכן היא מציעה שהמדינה תתרגם את הטופס לשפות שונות ותעמיד אותו לרשות המעסיקים דרך האינטרנט. הצעה נוספת של גליקסמן היא למצוא דרך יעילה וחוקית לתיעוד מסירת ההודעה לעובד, למשל בתיעוד ויזואלי או בנוכחותו של עד. במקרה בו מוכח שההודעה נמסרה לעובד, אך הלה טוען שתנאי עבודתו בפועל היו שונים מן האמור בה - נטל ההוכחה הוא עליו. גליקסמן ממשיכה ומפרטת כיצד על העובד להעיד, כדי שנטל ההוכחה יעבור אל המעסיק.
בהמשך דנה גליקסמן במשקל הראייתי של תלושי השכר, במקרה בו העובד טוען שאין הם משקפים את המציאות; לרוב מדובר בטענה שהשכר האמיתי היה גבוה יותר ושולם ב"שחור" או שהתנאים הסוציאליים המתועדים בתלוש לא ניתנו בפועל. הנטל לסתור אותם מוטל על העובד, באמצעות ראיות תומכות ועדים. מבנה התלוש עצמו עשוי לספק הוכחה לשני הצדדים ועל בית הדין לבחון אותו לגופו, היא מוסיפה; ייתכנו מקרים פגמים בתלוש יבטלו את ערכו הראייתי.
כאשר העובד טוען שהתלושים פיקטיביים, יש לתת משקל לנסיבות כמו שליטתו של העובד בעברית, יכולתו להבין את התלושים ונסיונו בשוק העבודה. גם בנסיבות בהן אין לייחס לעובד הסכמה או ידיעה של האמור בתלושי השכר, אין משמעות הדבר בהכרח שניטל מהם הכוח הראייתי כמשקפים את דרך פעולתו של המעסיק, מדגישה גליקסמן.
הדברים נאמרו בחמישה ערעורים בענייניהם של מסתננים מאפריקה, והתוצאות הפרטניות בערעורים (שהפסיקה בהם הייתה בידי גליקסמן והשופטת
חני אופק-גנדלר) השתנו בהתאם לנסיבות בהן יושמו הכללים שקבע בית הדין הארצי. השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור עירית אלטשולר-זמני ושרגא ויצמן הסכימו עם גליקסמן ואופק-גנדלר. את העובדים ייצגו עוה"ד תמיר שטינוביץ, נתן שמולביץ ועופר בן-אבי, ואת חברות קפלן את לוי וי.ב שיא משאבים - עו"ד כרמית זמיר.
