רכז מודיעין לשעבר במשטרת חיפה ובמשטרת טירת כרמל ירצה 27 חודשי מאסר בפועל על קבלת שוחד מבעלי בתי בושת. שופטת בית המשפט העליון,
רות רונן, קיבלה (31.8.22) את ערעור המדינה על קולת העונש שגזר בית המשפט המחוזי בחיפה - 18 חודשי מאסר - והחמירה אותו בשיעור משמעותי של 50%.
שמו של השוטר לשעבר אינו מופיע בפסק דינה של רונן, למרות שהוא פורסם בעבר עם הרשעתו וגזירת דינו. כמו-כן, נאסרו לפרסום שמותיהם של העבריינים ששיחדו אותו, כולל אחד מהם שהפך לעד מדינה. בית המשפט המחוזי (השופט
ארז פורת) הרשיע את האיש בארבע עבירות של קבלת שוחד, שתי עבירות של מרמה והפרת אמונים ועבירה של שיבוש מהלכי משפט.
במרכז כתב האישום עמדה מערכת היחסים בין השוטר לבין ב', אשר ניהל בית בושת בחיפה ונדון ל-23 חודשי מאסר על חלקו בפרשה. ב' העניק לשוטר שוחד בדמות מכשיר סלולרי ומימון השימוש בו, ובתמורה עדכן אותו בפעולות משטרה ובהן פשיטה על בית הבושת ועל ביתו של ב'. האחרון גם סיפר לשוטר על העבירות שהוא מבצע בתחום הזנות והסחר בנשים, והשוטר התעלם מכך. עוד הורשע השוטר בקבלת שוחד בסך 9,000 שקל מ-א', שפעל גם הוא בתחום הזנות בחיפה ובמפרץ. בתמורה דאג השוטר לפשיטות על בתי בושת מתחרים ומסר ל-א' מידע שסייע לו בניהול "עסקיו".
רונן דחתה את ערעורו של השוטר לשעבר על הרשעתו בקובעה בין היתר, כי הוא לא הצליח להוכיח שהמתנות שקיבל מ-ב' היו על-רקע חברי - ולכן עומדת בעינה החזקה לפיה מתת לעובד ציבור מן הנזקקים לשירותיו הוא שוחד. היא גם מציינת, שהראיות מלמדות שבמרכז מערכת היחסים עמד האינטרס של ב' בקיום קשר עם שוטר - וגם מצידו של השוטר לא הייתה זו מערכת יחסית חברית גרידא. טובות ההנאה אכן לא היו בשווי גבוה, אך הדבר משליך לכל היותר על חומרת העונש ולא על ההרשעה בקבלת שוחד.
עוד קובעת רונן, כי השוטר קיבל שוחד גם מ-א' - שהפך לעד מדינה - וכי יש אינדיקציות לכך בנוסף לעדותו, אותה קיבל המחוזי כמהימנה (ובכך לא נוהגת להתערב ערכאת הערעור). רונן מזכירה, כי החוק מאפשר להרשיע בקבלת שוחד על סמך עדות יחידה וגם מפי עד מדינה - אך מעירה שלדעתה יש לנהוג בזהירות יתרה בעת הכרעה שכזאת. במקרה הנוכחי יש קשיים מסוימים בעדותו של א', אך הם אינם משמעותיים וניתן היה להרשיע את השוטר על פיה - ובפרט שכאמור נמצאו לה חיזוקים.
חומרה יתרה בהצטברות עבירות השוחד
רונן קיבלה את ערעורה של המדינה על קולת העונש בנוגע לשוחד שקיבל השוטר מ-א'. "עבירת לקיחת השוחד היא תמיד עבירה חמורה ביותר, ואולם נודעת לה חומרה מיוחדת אף יותר כאשר
נוטל השוחד הוא שוטר, ונותן השוחד הוא עבריין הקונה את שירותיו של אותו השוטר על-מנת שיעניק לו הגנה משטרתית. קשה להפריז בעוצמת הפגיעה באמון הציבור במקרים אלה, בהם נוכח הציבור לגלות ששוטר שאמון על אכיפת החוק זכה לטובות הנאה שנועדו לאפשר את הפרתו"; זהו מאפיין של מדינת עולם שלישי, מצטטת רונן בהסכמה פסיקה קודמת של בית המשפט העליון.
רונן מוסיפה: "הפגיעה באמון הציבור הנובעת ממקרים כאלה איננה רק פגיעה 'מוראלית'. אירועים
כמו האירועים נושא הערעור דנן עלולים בהחלט להביא גם להתרופפות בנכונות הציבור לציית לחוק. זאת משום שאם הציבור סבור כי שוטר נכון לאפשר את הפרת החוק בתמורה לכך שישולם לו הסכום הנכון, מה לו לאזרח הרגיל להקפיד ולציית לו? ומה לו לאזרח לפעול בהתאם להנחיותיו של השוטר – שהוא זה שאמור להביא לאכיפתו של החוק?".
לדברי רונן, פורת לא ייחס חומרה מספקת לחומרת מעשיו של השוטר ולצורך להרתיע שוטרים אחרים ממעשים דומים, וייחס משקל רב מדי לנסיבותיו האישיות. פורת גם טעה כאשר קבע חפיפה רחבה בין העונשים בששת האישומים בהם הורשע השוטר. "חומרתה של עבירת השוחד המבוצעת
במקרה אחד אינה שוככת לאור ביצועה שוב במסגרת אירוע אחר. אדרבה, דווקא הצטברותן של העבירות וריבוין היא-היא שעלולה להביא לפגיעה אנושה בנכונות הציבור לתת אמון בגורמי אכיפת החוק", מדגישה רונן. "חפיפה רבה מדי בין תקופות המאסר שירוצו בגין האירועים השונים עלולה להפחית במידה ניכרת את נכונותו של פקיד ציבור זה או אחר לחדול מביצוע עבירות שחיתות לאחר שביצע את העבירה הראשונה, שהרי ממילא העונש שיקבל בעבור המעשה הבא ייבלע בעיקרו בתוך העונש שייגזר על המעשה הראשון".
השופטים
יצחק עמית ו
עופר גרוסקופף הסכימו עם רונן. את המדינה ייצג עו"ד יוסף קנפו, ואת השוטר לשעבר - עוה"ד
אבי חימי ו
משה וייס.
