מחקר חדש מטעם האוניברסיטה העברית ומכון חרוב, אוסף לראשונה אי-פעם נתונים על מאפייני ילדים שהוצאו מבתיהם על-ידי שירותי הרווחה וטופלו במרכזי חירום ומצביע על תמונת מצב בעייתית לגבי אופן הטיפול בהם לאחר ששוחררו למרכזים.
המחקר, שהסתיים בימים אלה, מתאר את מאפייני הילדים והוריהם ובוחן את מצבם של 4,166 ילדים שהוצאו למרכזי החירום בין השנים 2000 עד 2018, בעת שהותם במרכזים ובשנים שלאחר מכן.
חישוב שנערך מראה שהמדינה השקיעה כ-630 מיליון שקלים בילדים אלו בזמן שהותם במרכזי החירום. מהמחקר עולה כי אמנם, הטיפול האינטנסיבי במהלך שהותם במרכזים משפר את מצבם לעומת מצבם בכניסה למרכזים. אולם, בהמשך חייהם, מצבם ממשיך להיות קשה ויתכן שאף יוביל לנסיגה או יקשה על המשך השיקום.
ממצאי המחקר חושפים כי רק 8% מהילדים ששהו במרכזי חירום, נקלטו לאחר השהיה בו במסגרות תומכות בקהילה. ל-33% מהילדים שטופלו במרכזי החירום נפתח תיק פלילי בעודם קטינים ו-94% ממשפחות הילדים שנשלחו למרכזי חירום היו מוכרות לשירותי הרווחה ונרשמו כנזקקות.
המחקר מראה כי גם לאחר השהות במרכזי החירום, בהם הילדים עוברים תהליך שיקומי, רבים מהם חוזרים למערכת הרווחה כמבוגרים או כהורים לילדים, הזקוקים אף הם לטיפולה של המערכת.
