הציבור הישראלי קם הבוקר למציאות מוכרת. מציאות שכולנו מעדיפים להדחיק ולשכוח כאשר נשמרת שגרה שקטה. שגרה משכרת ומשקרת. היא משכרת בכ' משום שמציאות שקטה, למרות יוקר המחיה והשסעים הפוליטיים והחברתיים בישראל, כל אחד ואחת עסוק ביום יום שלו. משפחה, עבודה, חופשה, בילוי וחוזר חלילה. היא משקרת בק' כי הבעיה מונחת לפתחנו. הפרדוקס הוא כפול: השגרה הפכה משכרת עוד יותר אחרי הסכמי אברהם. האפשרות לטוס למפרץ קסמה למאות אלפים, שפגשו מקרוב ערבים. ערבים אחרים. מהמפרץ. הפרדוקס השני הוא שהשקט מתעתע ומייצר תחושה שאין בעיה.
