אורי אבנרי, העיתונאי ומנהיג תנועת השמאל הקיצונית, גוש שלום, משבח במאמר באתר אינטרנט פלשתיני, את שר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד (יום א', 30.5.04), משום שאמר שהזקנה המחפשת את התרופות תחת ביתה ההרוס ברפיח "מזכירה לי את סבתא שלי".
"יתכן מאוד שמילותיו של שר המשפטים היו הקש ששבר את גב הגמל והביאו להחלטת הממשלה להפסיק מיד את הזוועה ברפיח", טוען אבנרי.
"כצפוי, התנפלו אנשי הימין על לפיד בשצף קצף. איך אפשר לחלל כך את זכר קורבנות השואה? איך אפשר בכלל להשוות. הרי זו מניפולציה שפלה של לפיד בעובדת היותו ניצול השואה (אצלנו מקובל שרק לאנשי הימין מותר להתריע בפני שואה שנייה, להשוות את ערפאת להיטלר ואת הפלשתינים לנאצים)".
"אני חושב שהמשפט על הסבתא נפלט ללפיד ברגע של התרגשות אמיתית, בלי חשבון. מתחת לכל הרבדים השונים באישיותו המורכבת. האישה ברפיח נגעה לרובד העמוק ביותר. מתחת לפוליטיקאי ולבדרן הטלוויזיה קיים גם הילד מהשואה, והוא שפרץ החוצה באותו רגע".
"'הסבתא של טומי' הפכה השבוע לסמל. הלוואי ותהפוך גם לתמרור דרכים", כותב אבנרי.
במאמרו מתגאה אבנרי בהפגנה שערכו לפני כעשרה ימים ארגוני שמאל מול מחסום כיסופים: "גם בתוככי ישראל צברה ההתנגדות תאוצה. יום אחרי יום הפגינו ארגוני שלום רדיקליים (וכמעט רק הם, למרבה הצער). התעמתו עם המשטרה בערי ישראל ואף פרצו מחסום בגבול רצועת עזה. כלי התקשורת בישראל לא יכלו עוד להתעלם מההפגנות והקדישו להן כמה שניות (אל-ג'זירה תיארה אותן לאורך עשר דקות, שחזרו שוב ושוב).
"גם בצמרת המדינה התגברה הדיעה שהמבצע נחל כישלון חרוץ. חוץ מסיפוק תאוות הנקם, שום יעד ממשי לא הושג. אמנם, התגלו כמה מנהרות (שתיים לפי גירסה אחת, ארבע לפי גירסה אחרת) - אך לשם כך היה די בכמה פלוגות. ה'מבוקשים' התרחקו מהאזור כאשר ראו את ההכנות למבצע-הענק. האוגדה זרעה הרג והרס ולא השיגה דבר".
"במצב זה באה אותה התבטאות של לפיד ופרצה את הסכר. הפעולה הופסקה באמצע", כותב אורי אבנרי.
