נכסים של בני זוג עליהם חלה הלכת השיתוף יחולקו ביניהם בשווה, ואין אפשרות לחלק אותם בצורה בלתי שוויונית שלא בהסכמתם. כך קובעת לראשונה (10.8.23) שופטת בית המשפט העליון,
יעל וילנר.
וילנר אומרת: "בבסיס הלכת השיתוף, כפי שהשתרשה בפסיקה ענפה בנדון, עומדת ההנחה כי חיי הזוגיות יוצרים שותפות
רכושית-קניינית, שוויונית ומיידית, כבר במהלך חיי הזוגיות. זאת, לנוכח טיב הזכויות שנוצרות מכוחה של השותפות כאמור והיסודות שעליהם היא מושתתת. חריגה מחלוקה שוויונית, לנוכח טיב הזכויות האמורות ומועד התגבשותן, יכולה להתבצע רק מכוח הוראה מפורשת בחקיקה".
וילנר מזכירה, כי הלכת השיתוף - הקיימת בישראל ובעולם מזה עשרות שנים - "קובעת חזקה בנוגע לבני זוג אשר חיים יחד ומקיימים משק בית משותף, שלפיה הרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים הוא רכושם המשותף, אשר שייך לשניהם בחלקים שווים; בהעדר ראיות ברורות לכך שהתגבשה ביניהם כוונה אחרת". הלכה זו מבוססת על התפיסה לפיה בני הזוג תורמים בצורה שווה לרווחת המשפחה, ולא על ניסיון לאמוד בערך כספי את תרומתו של כל אחד מהם לתא המשפחתי ולרכישת הנכסים. לצד זאת, הם יכולים לחתום על הסכם ממון שיגדיר בצורה שונה את חלוקת הרכוש ביניהם במקרה של פרידה, וניתן להוכיח שנכס מסוים אינו משותף.
"חלוקה לא שוויונית של רכוש בני הזוג, שחלה לגביו הלכת השיתוף, אינה מתיישבת עם מהותן וטיבן של הזכויות על-פי הלכה זו", מסבירה וילנר. "קביעה
בדיעבד, לאחר הפירוד, שלפיה הנכס המשותף יחולק בין בני הזוג בחלקים שאינם שווים, לאחר שהזכויות בנכס כבר הוקנו להם, פוגעת בקניינו של בן הזוג שנגרע חלקו. כידוע, פגיעה בזכות קניינית - שהיא זכות חוקתית - אינה יכולה לעמוד בהעדר הוראה בחוק המאפשרת לעשות כן - הוראה שאיננה קיימת בדין הישראלי". חוק יחסי ממון אומנם מאפשרת חלוקה בלתי שוויונית, אך הוא נוגע רק ליחסים המוסדרים על פיו (באמצעות הסכם ממון) ולא להלכת השיתוף, מדגישה וילנר.
זאת ועוד: חלוקת בלתי שוויונית אינה מתיישבת עם הרציונלים שבבסיס הלכת השיתוף. הללו קובעים, כי בני הזוג תורמים בצורה שוויונית לתא המשפחתי, יש פעולות שאינן ניתנות לאומדן כספי (כגון הטיפול בילדים), וכי בחזקה זו יש כדי לתרום לבריאות התא המשפחתי באמצעות מניעת התחשבנויות בין בני הזוג. חלוקה בלתי שוויונית, גם אם תיעשה בידי בית המשפט משיקולי צדק, עומדת בניגוד לכל הרציונלים הללו ותוביל לחוסר ודאות במהלך החיים המשותפים - קובעת וילנר.
וילנר קיבלה את ערעורו של גבר על קביעת בית המשפט המחוזי בחיפה, ולפיה בת-זוגו לשעבר היא הבעלים של 75% מהדירה בה התגוררו בקיבוץ מסוים. האישה הייתה חברת הקיבוץ וקיבלה זכות לשיוך מגרש ודירה שיירשמו על שמה, ובני הזוג התגוררו בה יחדיו. בית המשפט למשפחה בחיפה קבע שהדירה תחולק בשווה, המחוזי קיבל את ערעור האישה, אך בית המשפט העליון - בגלגול שלישי - שב וקבע שהדירה תחולק בשווה. השופטים
יצחק עמית ו
דוד מינץ הסכימו עם וילנר. את הגבר ייצגו עוה"ד גבי מיכאלי ועמית גולדברג, ואת האישה - עו"ד יורם ירקוני.
