מפרקי חברת תיאטרון הבימה, עו"ד דורית לוי-טילר ורו"ח
חן ברדיצ'ב, תובעים 10 מיליון שקל ממי שעמדו בראש התיאטרון ערב קריסת החברה בשנת 2019, בטענה לניהול כושל ורשלני. התביעה הוגשה (13.8.23) לבית המשפט המחוזי מרכז.
הנתבעים העיקריים הם: אודליה פרידמן, שהייתה המנכ"ל בשנים 2019-2014; היו"רים לשעבר, עינב בן-עמי (שגם ניהל את הסימפונית חיפה ואת להקת בת-שבע) ו
נורית דאבוש (לשעבר יו"ר
הרשות השנייה); רו"ח יוסי שחק, לשעבר נשיא לשכת רואי חשבון, שהיה דירקטור בהבימה; הסמנכ"ל לשעבר, בני צרפתי; מנהל הכספים לשעבר, יגאל ספיבק; מנכ"ל רשת לשעבר,
יוחנן צנגן, ומנכ"ל עלית לשעבר, אמנון דיק, שהיו דירקטורים בחברה.
יתר הנתבעים: הדירקטורים לשעבר אסתר פולני-אפלבאום, אלון צדוק, עו"ד ירון קידר, שלי חושן (נשיאת עמותת יד ביד) ודורלי אלמגור (לשעבר היועצת המשפטית של הרשות השנייה); רו"ח צבי ורדי, שהיה יו"ר ועדת הביקורת של הדירקטוריון; רו"ח אלי להט ועידו הדני, שהיו מבקרי הפנים של החברה; וחברת הפניקס שביטחה את נושאי המשרה בהבימה.
התביעה מתייחסת לתקופה שמאז חתימת הסכם ההבראה בשנת 2012, אשר החליף הסכם הבראה משנת 1995, וכאמור עד קריסת החברה בשנת 2019. לטענת לוי-טילר וברדיצ'ב, הנתבעים יצרו במשך שנים חובות והתחיייבויות אשר לא אפשרו פעילות עסקית שוטפת ומקובלת. הם פעלו במתכונת של "כיבוי שריפות", תוך המחאת תקבולים עתידיים, נטלו הלוואות למימון משכורות והוצאות שוטפות, קשרו את החברה בהתחייבויות בהן לא יכלה לעמוד וגרמו לכך שהיא הייתה במצוקה תזרימית קשה וקבועה.
הנתבעים גם כשלו בביצוע תוכנית ההבראה, מסרו דיווחים לא נכונים ולמעשה תמכו במדיניות של יצירת חובות מתמשכת - נטען בתביעה. כבר בשנת 2015 היו סימנים לכך שהבימה אינו יכול לעמוד בהתחייבויותיו והוא ביקש שוב ושוב סיוע מיוחד מהמדינה במקביל, הנתבעים לא פעלו לפתור את בעיית הגרעון הצבור, וההנהלה אף פעלה בניגוד לדין כאשר לא העבירה ליעדיהם כספי ניכויים ממשכורות העובדים (לרשויות המס ולהפרשות סוציאליות).
לוי-טילר וברדיצ'ב אומרים, כי חובות החברה עם קריסתה הגיעו ל-100 מיליון שקל וטוענים שהאחריות לכך מוטלת על הנתבעים. מנגנוני הבקרה והפיקוח שלהם על פעולות החברה לא פעלו כלל, או שפעלו באופן רשלני ובלתי מספק. חברי ההנהלה והדירקטוריון לא בדקו ולא דרשו לקבל מידע והסברים על התנהלות החברה, ובמקום לעבור לניהול שמרני - הגדילו עוד יותר את ההוצאות וההתחייבויות. הם התעלמו מכל תמרורי האזהרה ובין היתר נמנעו מלכלול הערת עסק חי בדוחות הבימה, למרות שבפועל החברה הייתה חדלת פרעון במשך זמן רב. בין הנתונים המופיעים בתביעה:
- הפעילות ההפסדית בשנים 2019-2018 גרמה להבימה להגיע לחדלות פרעון ולגרעון מאזני בסך 55 מיליון שקל, לעומת 40 מיליון שקל בשנת 2013.
- בשנת 2013 הרוויח התיאטרון 12.8 מיליון שקל, אך בשנת 2018 הוא הפסיד 13.4 מיליון שקל, ובשנת 2019 הפסיד 37 מיליון שקל.
- בשנת 2020 הסתכמו ההתחייבויות השוטפות של הבימה ב-71.3 מיליון שקל, וההתחייבויות לזמן ארוך - ב-30 מיליון שקל. בשנת 2019 צנחו ההכנסות ב-35% ל-59.1 מיליון שקל.
- הבימה התחייב במסגרת הסכם ההבראה של 2012 להפחית את עלויות השכר לפחות ב-2.1 מיליון שקל בשנה. בפועל, העלויות זינקו ב-32% והגיעו ב-2018 ל-49 מיליון שקל. חלקן מכלל ההכנסות עלה מ-50% ל-62%.
- שכר היסוד של פרידמן הועלה ב-15% והגיע ל-36,671 שקל לחודש בספטמבר 2019, למרות ההרעה הניכרת במצבו של התיאטרון.
- המנהלים מצאו פיגור של 1.4 מיליון שקל בתשלומים הסוציאליים החודשיים לקופות העובדים, וזאת בניגוד לחוק הגנת השכר.
- בשנת 2020 הגיע החוב של הבימה לביטוח הלאומי ל-5 מיליון שקל. חוב שכזה, מציינים המנהלים, מהווה עבירה פלילית.
- נכון לינואר 2022, החובות לספקים ונותני שירותים הסתכמו ב-33.9 מיליון שקל - כמעט פי חמישה מאשר בשנת 2013.
- הבימה חייב לבנקים 13 מיליון שקל, מתוכם 12 מיליון שקל לבנק לאומי. החוב למדינה מסתכם ב-17 מיליון שקל.
התביעה הוגשה באמצעות עו"ד
קובי קפלנסקי וטרם הוגשו כתבי הגנה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
