אמיר קבעה, כי מתחם הענישה הוא 30-12 חודשי מאסר בפועל, במיוחד בשל מדיניות הענישה שקבע בית המשפט העליון בעבירות מס. היא עמדה על הפגיעה בקופת הציבור, הציבור בכללותו ובפרט החלקים החלשים בו הנתמכים בכספי הציבור כאשר מדובר בעבירות מס. מדובר בסט נסיבות ייחודי יחסית, ציינה: עבירות המס קשורות לעבירות המרמה שבוצעו בנסיבות חמורות. מדובר ברף חומרה לא מבוטל, כאשר מדובר במעשים שמטבעם מצריכים תכנון מוקדם ובפגיעה של 1.5 מיליון שקל בקופת המדינה.
מצד אחד, המשיכה אמיר, מדובר במקרה חד-פעמי והחברה עמדה בתנאים להכרה כחברה משפחתית למעט תאריך הבקשה. מצד שני, העבירות בוצעו במכוון ולא מדובר במעשה יחיד אלא בשורה של מעשים. ברוש יכול היה להפסיק את המרמה בכל שלב, אך בחר שלא לעשות זאת. מדובר בעבירות שיש פיתוי רב לבצע, שכן הסיכוי לגילויין נמוך במיוחד – אימצה אמיר את טענת המדינה.
אמיר דחתה את טענת ההגנה, לפיה את העבירה חולל רו"ח מיכאל בר-לבב שייצג את ברוש ושמדובר בנושא מקצועי מורכב; ברוש הוא שנהנה מן העבירות, ובר-לבב לא מילא את התפקיד העיקרי בהן. קיימת טביעת אצבע ברורה של ברוש בביצוע העבירות, מדגישה אמיר, והוא אף פעל בעצמו לאחר שבר-לבב לא הצליח להשיג את הרישום המבוקש. לא מדובר בתכנון מס אלא במרמה וזיוף, הוסיפה.
אמיר גם החליטה שלא להתחשב בתפקידים הציבוריים ההתנדבותיים של ברוש בקביעת המתחם, שכן לרוב מבצעי עבירות צווארון לבן הם אנשים נורמטיביים. הוא התעקש לקבל את הטבת המס הגלומה בהכרה בחברה כמשפחתית, והעבירות לא בוצעו על בסיס צורך כלכלי – מה שמרמז שמדובר בתאוות בצע. היא הזכירה את פסיקת בית המשפט העליון, לפיה בעבירות מס מסוג זה יש להטיל מאסר ממשי, ועבודות שירות הוטלו רק במקרים קלים יותר, בנסיבות מיוחדות או בהסדרי טיעון.
אמיר הזכירה, כי בר-לבב נדון בהסדר טיעון לתשעה חודשי עבודות שירות, לגביו אמרה בזמן אמת שהוא עונש קל מדי; היא אישרה אותו בהתחשב בהודאתו, בשלילת רשיונו ובכך שמדובר בהסדר. יש הבדלים לא מבוטלים בין בר-לבב לבין ברוש: מספר העבירות והסוג שלהן, רואה חשבון מול הלקוח, מי הרוויח מהן והודאה מול ניהול הליך. לכן, למרות אחידות הענישה – השפעת עונשו של בר-לבב על זה של ברוש היא מוגבלת.
לגבי עונשו של ברוש ציינה אמיר, שעדויות האופי מלמדות על דאגתו לעובדיו והתפקידים הציבוריים הרבים שניהל בהתנדבות, בהם קידם מיזמים חברתיים חשובים, ומהם פרש לאחר הגשת כתב האישום. היא עמדה גם על הפגיעה בברוש ומשפחתו בשל העניין הציבורי והתקשורתי בפרשה. מאז החל ההליך ברוש איבד חברים רבים ואת עסקיו, הוסיפה אמיר, תוך שהוא פועל לפרעון חובותיו בלא הליכי חדלות פרעון – התנהגות מעוררת כבוד, היא מגדירה זאת. מדובר בנסיבות כבדות משקל להקלה בעונש, לצד תשלום המס בסך 2.6 מיליון שקל לאחר ההרשעה.
עם זאת, ברוש לא נטל אחריות על ביצוע העבירות ולא ביטא חרטה, אלא רק הדגיש את הנזק שגרמה לו הפרשה ואת מעשיו הטובים לאורך השנים. פרישתו מנשיאות התאחדות התעשיינים גם היא אינה מהווה נטילת אחריות, מבהירה אמיר, מה שמלמד על חשיבות ענישה מרתיעה הן במקרה זה עצמו והן בשל חובת ההרתעה כאשר מדובר בעבירות כלכליות. בשל כך, אין מקום למקם את העונש בתחתית מתחן הענישה אלא קרוב אליו.
את המדינה ייצגו עוה"ד
נועם עוזיאל וחופית שרים, ואת ברוש - עוה"ד איריס ניב-סבאג, אבנר שמלה ונטע גורי.
