התנועה לאיכות השלטון בישראל עתרה לבג"צ (יום ד', 16.6.04) נגד החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שלא להעמיד לדין את ראש הממשלה ואת בנו בפרשת 'האי היווני'.
השופט מישאל חשין, בפניו הונחה העתירה, הורה למזכירות בית המשפט לקבוע מועד דחוף לדיון והורה למשיבים - היועץ המשפטי לממשלה וראש הממשלה אריאל שרון, להגיש את תגובתם עד ל-5 ימים לפני מועד הדיון שייקבע.
בעתירה שהגישו עורכי הדין אליעד שרגא, ברק כלב וצרויה מידד-לוזון, נטען כי הראיות בתיק מבססות אפשרות סבירה להרשעה ואילו מזוז למעשה הציב רף גבוה יותר כתנאי להגשת כתב אישום, שמשמעותו התניית הגשת כתב אישור בתיק זה בסבירות קרובה לוודאית להרשעה. עוד נטען, כי מזוז חרג בכך מסמכותו ונטל לעצמו סמכויות של בית משפט להכריע בתיק, ללא סמכות ותוך עירוב רשויות באופן הפוגע באכיפת החוק.
התנועה טוענת, כי בכך "חרג מזוז מעיקרון השוויון בפני החוק, הפלה לטובה את ראש הממשלה ובנו, ובכך פגע בערך יסוד ובאמון הציבור ברשויות אכיפת החוק".
"אפליה זו", נטען בעתירה, "אשר תחת להפעיל את מבחן ההעמדה לדין פעל היועץ, תוך שהוא שם עצמו בעצם כשופט המבצע הכרעה נורמטיבית ועובדתית, לוקה בנוסף לכך אף ברף הנורמטיבי בלתי-נסבל המגולם בה, רף של שלווה סטואית, שאינה מתרגשת ועוצמת עיניה אל מול המראות, של 'שב ואל תעשה' - מצידו של מי שהופקד לעמוד על המשמר".
"החלטה זו מגדירה למעשה, בנסיבות מקרה פרטני של ראש הממשלה ובנו, את המונח 'שחיתות' באופן שאינו עולה בקנה אחד עם ההגדרה המקובלת, החלטה זו יוצרת שבר ערכי ומהווה מהלך פרשני של דקונסטרוקציה שאינו תקף הן מן היבט הפרשנות המשפטי והן מן היבט הגדרת השחיתות בלשון בני האדם".
באשר לגלעד שרון, דורשת התנועה להעמידו לדין בגין עבירות של "מתווך בשוחד ו/או מסייע לקבלת שוחד ו/או מבצע בצוותא", נוכח חומר הראיות המבסס לטענתם "אפשרות סבירה להרשעתו בעבירות אלה ונוכח העובדה שהראיות בעניינו לא נבחנו באספקלריה של מתווך בשוחד". כן נטען, כי "נפלו טעויות בניתוח הראיות" וכי היועץ מזוז נקט בעניינו של גלעד "מבחן המפלה אותו לטובה, שמשמעותו התניית הגשת כתב אישום בסבירות קרובה לודאית להרשעה, תוך חריגה מסמכות ובאופן הפוגע בשוויון בפני החוק".
התנועה דורשת לפרסם את חוות דעתה של עדנה ארבל
לבסוף דורשת התנועה לקבל עותק מחוות דעתה של פרקליטת המדינה, ובכלל זה את טיוטת כתב האישום שהגישה ליועץ בהפתעה, את חוברת הראיות והניתוח המשפטי, "לאור החשיבות הציבורית של המסמך ולאור העובדה שהחלטתו של מזוז נסמכת עליה מבלי להציג את טיעוניו באופן ממצה"... "ראיות אלו שאינן מצויות בפני הציבור - חשיבות רבה יש בפרסומן, על-מנת לאפשר ביקורת ציבורית עניינית על פרשה זו". דרישה זו נסמכת על פסיקת בית המשפט העליון בחודש שעבר, שהורה ליועץ לפרסם את עיקרי המלצתה של ארבל להעמיד את בנימין נתניהו לדין בפרשת עמדי והמתנות [ראו קישור].
בעתירה נטען, כי "חקירת המשטרה העלתה, כי מר אפל קנה את בנו של ראש הממשלה כצינור לשחד את אביו ולנצל את השפעתו וקשריו כעובד ציבור בכיר... לאור הראיות כנגד ראש הממשלה והמלצות הצוות המיומן והמנוסה בראשות פרקליטת המדינה מחד, והדלפות מהן עלה החשש, כי מזוז מציב רף גבוה יותר להגשת כתב אישום מאידך, פנתה שלשום התנועה ליועץ המשפטי במכתב בו הדגישה בפניו את חשיבות השוויון בפני החוק".
העותרת מבקרת את מזוז על ניסוח החלטתו
בתנועה לאיכות השלטון לא שבעי רצון גם מהדרך בה כתב מזוז את החלטתו. "ההחלטה מציגה את הדברים באופן שניתן להבין, כי יש לחשוש מאוד לשיקול הדעת של אלו שהמליצו להגיש כתב אישום כנגד ראש הממשלה. נזכיר, כי הצוות ברשות פרקליטת המדינה דאז הינו צוות של בכירי הפרקליטים בתחום הפלילי, שצברו ידע וניסיון רב ועשיר בתחום מומחיותם".
"ההחלטה בנויה כתקיפת החשדות כנגד ראש הממשלה ובנו, והפרכתן. היועץ נקט בדיאלקטיקה תמוהה, כאשר החשדות והראיות מכונים בהחלטה 'טענות', המונח 'נטען כי' חוזר ונשנה כשמייד לאחריו מובאים נימוקים מן הגורן ומן היקב להפרכתה".
כמו כן, בעתירה מתנגחת עם כמה ממסקנותיו של מזוז, נוכח העובדות והראיות בתחומים שונים, כמו בשאלה האם העסקתו של גלעד שרון היתה פיקטיבית או לא וכו'.
התערבות בשיקול דעת היועמ"ש
נזכיר, כי פעמים ספורות בלבד התערב בג"צ בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בכל הנוגע לשיקול דעתו בנוגע להעמדה לדין. ככלל, חוזר וקובע בית המשפט בכל פעם שמוגשת עתירה הדורשת להעמיד לדין אדם כזה או אחר, כי נדרש "חוסר סבירות קיצוני" כדי שהשופטים יתערבו בהחלטת היועץ. "בית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בשיקול דעתו שלו. אין בית המשפט פועל כ'יועץ משפטי על'", פסק בג"צ עשרות פעמים.
בפסק הדין המנחה בסוגיה (בג"צ 2534/97 - יונה יהב), נקבע כי "כתב אישום אמור להיות מוגש באותם מקרים בהם משוכנע התובע כי קיים סיכוי סביר להרשעה. בכך מתקיים איזון ראוי בין הערכים שביסוד מטרותיו של המשפט הפלילי, לבין הערך של מניעת פגיעה שאינה הכרחית בחשוד ובמשפחתו".
"אין על בית משפט זה, דרך כלל, להעמיד במבחן הביקורת השיפוטית את החלטת היועץ המשפטי לממשלה בדבר דיות חומר הראיות. ההתערבות 'תהא מצומצמת מאוד', 'נדירה', ובמקרים בהם מסקנותיו של היועץ המשפטי בדבר משקל הראיות בלתי סבירות בעליל. מכאן ברור, כי לא כל טעות בשקילת הראיות הינה בגדר חוסר סבירות באופן קיצוני, אלא רק טעות מהותית, ברורה ומשמעותית", קבע השופט גולדברג בפסק הדין בעניין יהב.
החלטת היועץ - אינה ככל החלטה מינהלית אחרת
דעת הרוב בפסק הדין סברה, כי שונה החלטת היועץ המשפטי לממשלה בדבר דיות הראיות להעמדה לדין מכל החלטה אחרת של רשות מינהלית, בנוגע למידת ההתערבות בה. "המדובר הוא בשאלה מובהקת של הערכה - עובדתית ומשפטית. מעצם טיבה, ייתכנו לגבי החלטה מעין זו עמדות והערכות שונות. בהפעילו את שיקול דעתו בעניין זה, נשען היועץ המשפטי לממשלה על ידע, מקצועיות וניסיון, כלים המסייעים בידו להעריך את תוצאות ההליך המשפטי, אם יחליט על קיומו. בזכות כלים אלה העומדים לרשותו נמסרה בידו הסמכות, רבת החשיבות, להחליט על העמדה לדין. עולה מכך, כי שיקול הדעת המסור ליועץ המשפטי לממשלה לענין זה הוא רחב".
"ממכלול שיקולים אלה מתחייבת המסקנה, כי יש מקום להכיר בקיומו של מיתחם סבירות רחב בהחלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה בדבר דיות הראיות לצורך העמדה לדין. יש ליתן בהקשר זה את המשקל הראוי למעמדו המיוחד של היועץ המשפטי לממשלה. יש ליתן ליועץ המשפטי לממשלה את האשראי הנובע ממעמדו וכשירותו המיוחדים, ולהניח כי 'החלטה מעין זו מתקבלת לאחר בדיקה מעמיקה ועניינית של כל חומר הראיות ואגב עימות בין הודעות העדים השונים, והערכת מהימנותן הלכאורית ומשקלן היחסי'".
בג"צ 5675/04 התנועה לאיכות השלטון נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'
