סגנית נשיא בית משפט השלום בנתניה, זהר דיבון-סגל, מותחת ביקורת יוצאת דופן בחריפותה על המשטרה - הן חוקרים והן תובעים - בשל שורה ארוכה של מחדלים בחקירת תקיפה בעיר ובניהול משפטו של הנאשם. דיבון-סגל זיכתה (15.4.24) את אבירן בדש מאשמת תקיפתו של מעסיקו לשעבר, אשר אלון (ללא קשר ליזם הנדל"ן בעל אותו שם).
השאלה המרכזית בתיק הייתה זיהויו של מי שתקף את אלון ביוני 2022. אלון טען שזיהה את בדש, עימו היה לו סכסוך כספי; רק בשלהי המשפט התברר, כי אלון נחקר בחשד שתקף מינית את אשתו של בדש (התיק נסגר בהעדר אשמה) וההגנה טענה שהיה לו מניע להעליל על בדש. אולם, בחקירתו הנגדית התנהג אלון בתוקפנות וסירב לענות על שאלות, ובכך נפגעה משמעותית היכולת להסתמך על עדותו, וזאת לצד הבעייתיות הקשה בעדות לגופה - מציינת דיבון-סגל.
ביקורת קשה במיוחד מותחת דיבון-סגל על הטיפול בעדותה של נטלי דיגמי, קרובת משפחה של אלון שהייתה במקרה עדה לתקיפה. עדותה לא נגבתה ביום האירוע "שכן המשטרה לא חשבה שפשע אלים שהתרחש בטבורה של עיר הוא אירוע דחוף מספיק כדי להצדיק את זימונה המידי של העדה למשטרה. החוקר מבחינתו, לא רואה כל בעיה עם גרירת רגליים שכן זימון עדה לפשע שכזה כעבור שבוע ימים 'זה עוד טוב, יש תיקים שלוקח לנו חודש וחודשיים להגיע לעדים'".
חקירתה של דיגמי במשטרה נמשכה רבע שעה בלבד, החוקר לא שאל על פרטים רבים ("קל מאוד לפספס את מה שאנחנו לא מחפשים", מעירה דיבון-סגל) ובעיקר - לא נערך לה מסדר זיהוי. רס"ל קלוד ווסטרמן הראה לה רק את תמונתו של אלון (אותה לא צירף לתיק החקירה) ושאל אותה האם זהו התוקף, והיא השיבה בחיוב; היה זה בניגוד לכל הנהלים לעריכת מסדר זיהוי.
הידע של החוקר בא מהטלוויזיה
ווסטרמן "הסביר את הטעות הקריטית שעשה, כפי שהסביר את שאר הכשלים בפעולות החקירה שביצע, בהעדר הכשרה מתאימה חוסר ידע וחוסר ניסיון. לדבריו, אינו בקי בנהלי המשטרה העוסקים במסדרי זיהוי או להחלטות בית המשפט בעניין, מעולם לא לקח חלק בעריכת מסדר זיהוי חי או תמונות, ולמעשה המידע הדל שמצוי ברשותו נלמד בעיקר מצפייה בתוכניות פשע בטלוויזיה.
"התשובות שסיפק החוקר הותירו טעם מר, במיוחד שלדבריו גם כיום לאחר קרוב לעשר שנות שירות במשטרה, הוא אינו יודע כיצד עורכים מסדר זיהוי כהלכתו ואינו מודע לקשיים שמעוררות ראיות זיהוי כמו גם להשפעתם על הרשעת חפים מפשע... למותר לציין כי אין אלו סוג התשובות בהן מורגל בית המשפט לשמוע מאנשי משטרה אשר צריכים לגלות ידע ובקיאות בהוראות חוק, בפקודת המשטרה והנחיותיה כמו גם בפסיקות בית המשפט. לבטח אין זהו סוג התשובות שמצופה לשמוע מהוותיקים שבאנשי המשטרה. אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר".
כשלים ניכרים נפלו גם בגביית עדותו של בדש, ממשיכה דיבון-סגל. רוב הראיות נאספו לאחר שנחקר, אך החוקרים לא זימנו אותו לחקירה נוספת כדי להטיח בו את הראיות. "כפועל יוצא מהתנהלות קלוקלת זו, נפגעה זכותו הבסיסית של הנאשם להתגונן", כאשר הוא נחשף לחלק ניכר מהראיות רק לאחר הגשת כתב האישום, וכאמור - התיק נגד אלון נחשף רק בשלהי הדיון. "הציפייה אינה לחקירה מושלמת, אלא שהצפייה היא לחקירה שתהיה לכל הפחות שלמה", מעירה דיבון-סגל.
לכך נוספה העובדה שהמשטרה לא אספה את מצלמות האבטחה מאזור האירוע: "החוקר שנסע לזירת האירוע הלכאורית לתור אחר מצלמות, התרשל בתפקידו ולא השקיע מאמץ בביצוע פעולת חקירה חשובה זו. החוקר לא באמת כיתת רגליו בזמן החיפוש אחר הראיות הנכספות, אלא נותר ישוב בניידת המשטרה, עשה סיבוב קצר והסתפק בהפניית מבט מבעד לחלון הרכב על-מנת להגיע למסקנה כי מצלמות אבטחה אין".
"הרבה חומר למחשבה על התנהלות המשטרה"
דיבון-סגל מסכמת: "מעדויות החוקרים היה ניכר כי פעולות החקירה והמשימות שהוטלו עליהם, בוצעו מבלי להעמיק בחומר הראיות, מבלי שיבוצע תכלול חקירה ומבלי שקוימה הערכת מצב, בשווין נפש ובחוסר אכפתיות, בנוקשות מחשבתית, תוך ביטול טענות ההגנה ללא כל בדיקה. מרגע שנמסר שמו של הנאשם כחשוד, התעלמו החוקרים לחלוטין מהאפשרות שמא אדם אחר ביצע את העבירה, הם לא היו פתוחים למחשבה שמא מדובר בזיהוי שגוי ומוטעה ולכן לא פעלו לפסול אפשרות זו".
לדברי דיבון-סגל, הכשלים הרבים נובעים גם מהעדר הכשרה, ידע וניסיון של צוות החקירה, וזאת לצד העומס הרב המוטל על המשטרה. "ההנחות המוטעות של המשטרה וחוסר תשומת הלב לחקירת המקרה, הובילו לגביית עדויות שטחיות מהעדים, פעולות חקירה שניתן לבצען ללא מאמץ מיוחד כלל לא בוצעו, ואף הובילו לזניחתם של כיווני חקירה אחרים. טעות גוררת טעות ועוד טעות ועוד אחת". לצד הכשלים בחקירה, היא ממשיכה, היא תועדה בצורה חלקית, ולכן "אין לי אלא להזכיר, בעצב, עקרונות יסוד" בנוגע לחובת התיעוד.
"ההתנהלות שנחשפה במהלך בירור תיק זה מספקת הרבה חומר למחשבה על התנהלות המשטרה במקרה דנן, ואולי בכלל. יש לקוות כי המקרה דנן אינו מאפיין את רמת החקירה כדרך כלל, ואם חלילה זהו המצב, אזי ראוי שייעשה בדק בית רציני ומעמיק בשורותיה של היחידה החוקרת על-מנת שיופקו לקחים לעתיד", מוסיפה דיבון-סגל.
שלוחת התביעות עצמה את עיניה
דיבון-סגל ממשיכה ומותחת ביקורת על שלוחת התביעות בנתניה, ש"יש לה תפקיד מרסן ומפקח, עליה להוות שסתום בקרה על עבודת החוקרים והשוטרים ועליה מוטל הנטל לחשוף מבעוד מועד את המחדלים, מעטים ורבים ככל שיהיו... הקשיים שהתגלו בחקירת המשטרה התעצמו ככל שהתקדמה פרשת התביעה וחשפו עוד ועוד מחדלים וכמעט בכל פעולת חקירה נתגלה ליקוי או פגם והחקירה כאמור נצבעה בצבעים קודרים. וככל שהתקדמה פרשת התביעה, הסתמן כי האפשרות להרשיע את הנאשם הולכת ומתרחקת, וביתר שאת בסיום פרשת ההגנה, והדבר נגלה באופן חד-משמעי בטיעוני הסיכום". המשטרה לא נהגה בהגינות כשם שנהגה ההגנה, היא קובעת.
הגילוי המאוחר של התיק נגד אלון "אף הוא מלמד, לצערי הרב, על כך שגם המאשימה לא עשתה עבודתה נאמנה, כשלה בבחינת חומר הראיות בשלב הכנת כתב האישום ולא הבחינה בחסרים ראייתיים ובפגמים רבים... נוצר הרושם כי המאשימה אף היא יצאה מנקודת ההנחה השגויה לפיה הנאשם הוא בהכרח מבצע העבירה מבלי לבחון את טענותיו, לבטח לא לעומק... נכונה אני להניח כי נעשתה טעות כנה בחוסר תום לב ואין אדם או גוף שהוא חף מטעויות, אך הפגם לא תוקן גם לאחר שנחשף המחדל במשפט".
דיבון-סגל מציינת, כי שלוחת התביעות בדקה ערב הסיכומים את הראיות בתיק נגד אלון - אך לא יידעה בכך את ההגנה ואת בית המשפט. "התנהלות זו פסולה ואין להשלים עימה בשום פנים ואופן", קובעת דיבון-סגל. "החומרה היא כפולה ומכופלת. על-אף הערות בית המשפט בהקשר זה, לא לקחה המאשימה אחריות על התנהלותה הפסולה, הרהיבה עוז והפנתה אצבע מאשימה כלפי ההגנה וטענה שלא ביצעה עבודתה נאמנה" כאשר לא בחנה את הראיות בתיק נגד אלון. "עם כל הכבוד הראוי, דומה כי המאשימה נקלעה לכלל טעות היורדת לשורשו של עניין", שכן היא התעלמה מכך שחובת ההוכחה היא עליה.
דיבון-סגל מסכמת לגבי התנהלות שלוחת החקירות: "על המאשימה לנהוג באחריות, להעריך את הראיות ולשקול אותן מול טענות ההגנה, באופן מקצועי, ענייני וזהיר תוך מחויבות בלתי מתפשרת למניעת הרשעות שווא. מקום שברור כי אין בכוחן של הראיות להצביע על אשמתו של אדם מעבר לספק סביר, על המאשימה לומר זאת בקול רם וברור ולנהוג בהתאם. המאשימה אינה יכולה לעצום עיניה משלל מחדלים וטעויות שנפלו בחקירת המקרה, היא אינה יכולה להתעלם מהאופן בו התנהל המתלונן במשפט או מאמירתו לפיה, אינו בטוח בנכונות הזיהוי ולבטח היא אינה יכולה להסתיר מההגנה פעולות שביצעה במהלך המשפט מתוקף תפקידה, רק משום שהיא בעלת הכוח והאמצעים.
"אינטרס הציבור אינו הרשעה בכל אישום ובכל מחיר. התנהגות אחרת חוטאת לתכליתה ולמהותה של המאשימה כמייצגת המדינה ואינטרס הציבור, שחלק בלתי נפרד הימנו הוא שמירה על הגינות וטוהר ההליך הפלילי כמו גם על זכויות נאשמים". את המשטרה ייצג עו"ד דור כהן, ואת בדש - עו"ד רויטל קוצר.
רק, לכאורה, לפי שעה
