14 מיליון ש"ח. זהו הסכום שישלם מינהל מקרקעי ישראל לכ-60 אלף אזרחים שחכרו ממנו קרקעות, בעקבות תביעה ייצוגית שהוגשה נגדו בשנת 96', והסתיימה במסגרת הסכם פשרה שנחתם בשבוע שעבר, שקיבל תוקף של פסק דין.
מדובר בתביעה שהוגשה, כאמור, בשנת 96' על-ידי בני הזוג רוברט ורוזלין לנגברט, באמצעות משרד עורכי דין עמית פולק מטלון, להשבה של כספים שנגבו ביתר על-ידי מינהל מקרקעי ישראל במסגרת מבצע היוון, בטענת הטעיה האסורה על-פי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן.
מהם דמי היוון?
עם רכישת דירה הבנויה על קרקע מדינה, נרכשו "זכויות חכירה" גם בקרקע עליה היא בנויה. כאשר מוכרים דירה, מעבירים גם את "זכויות החכירה" בקרקע. מינהל מקרקעי ישראל אינו מאפשר להעביר את הזכויות בקרקע אשר הרשות לבנות עליה לא נוצלה.
המינהל יבצע את העברת הזכויות בתנאי שלמעביר הזכויות אין כל חובות כלפי המינהל ובתנאי שהוצגו אישורים מסויימים ושולמו "דמי הסכמה", שהם התשלום שעל החוכר לשלם כתנאי להעברת זכויות החכירה בנכס. בבית שיש בו לפחות 4 דירות צמודות, המוכר רשאי לשלם "דמי היוון", שהם חישוב סך התשלומים העתידיים למינהל עד לתום תקופת החכירה הנוכחית בתשלום חד-פעמי מראש, במקומם של "דמי ההסכמה", ובכך להקנות למקבל הזכויות "זכויות מהוונות" בדירה.
התובעים: המינהל הטעה את הציבור ב"מבצע"
בתביעה נטען, כי במסגרת פרסומי המינהל ב-1996 למבצעי היוון, הוצע לאזרחים לשלם דמי היוון במזומן, בשלושה תשלומים, או ב-12 תשלומים, תוך שהמינהל מכנה את התשלום במזומן "מחיר לאחר הנחה", ותוך שהוא מוסר כי הריבית במסלול של 12 חודשים הינה %13.8. זאת, בעוד שהריבית האפקטיבית השנתית שגבתה המדינה בפועל באמצעות המינהל, במסלול של 12 התשלומים, הגיעה ל-22.6% והריבית השנתית במסלול של 3 תשלומים הגיעה אף ל-29.9%!
התביעה הסתמכה על הוראות חוק הגנת הצרכן, המחייבות גילוי נאות לציבור הצרכנים ואוסרות הטעייתו ועל תקנות הגנת הצרכן לגבי חישוב ריבית המחייבות לחשב את שיעור הריבית על בסיס המחיר במזומן.
המחוזי מקבל את טענת המינהל שמדובר בטעות; העליון דווקא לא
בתגובה טען בתחילה חשב המינהל, כי מדובר בטעות בתום-לב של המינהל, שעובדיו לא היו ערים להוראות תקנות חישוב ריבית והוסיף כי כל חוכר יכול היה לחשב בעצמו את הריבית ולפיכך הציבור לא הוטעה. ואולם, בהמשך שינה המינהל את עמדתו וטען כי תקנות חישוב ריבית אינן רלוונטיות למבצעי ההיוון, כיוון שהן חלות על טובין ושירותים בלבד.
בית המשפט המחוזי קיבל את טענת הנתבעים והורה על מחיקת התביעה, אולם ערעורם של התובעים לבית המשפט העליון נתקבל, ובחודש דצמבר 99', קבעה השופטת דורנר כי "המינהל דרש עבור היוון דמי החכירה מחיר גבוה יותר מאשר מחיר ההיוון במזומן, ואת שיעור התוספת חישב על יסוד המחיר הגבוה, במקום על יסוד המחיר במזומן. בכך, לכאורה, לא רק שהפר את הוראות תקנות חישוב ריבית, אלא גם את העקרונות שבחוק הגנת הצרכן". בית המשפט העליון דחה את ניסיונו של המינהל לגלגל את האחריות על שכם הצרכנים וקבע שלרשות הציבורית חובת תום-לב מוגברת.
הפשרה: המינהל ישיב לצרכנים ששילמו באשראי כ-80% מהנזק שנגרם להם
בהסכם הפשרה שאישר נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט אורי גורן, הוסכם בין הצדדים כי המינהל ישיב לצרכנים ששילמו באשראי כ-80% מהנזק הכלכלי שנגרם להם, שהוא ההפרש שבין עלות המימון שגבה המינהל לבין עלות המימון שניתן היה לקבל ממוסד בנקאי בשיעור של פריים +2%, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית. ההחזרים יבוצעו במבצע החזר שבו יבוצע פרסום בעיתונות ובנוסף, יפנה המינהל בנפרד לכל צרכן שנפגע, להוציא צרכנים שהפגיעה בהם היתה עד לשיעור המזערי של 25 ש"ח.
בדיון לאישור הסכם הפשרה השתתפה המועצה לצרכנות, לאחר שבא כוחו של התובע הייצוגי, עו"ד דורון לוי, העביר למועצה את הסכם הפשרה שהתגבש כדי לקבל את הערותיה, ובעקבות כך הגישה המועצה לבית המשפט הערות לגבי מספר נקודות בפשרה.
בית המשפט אימץ חלק מהערות המועצה, ובין היתר את טענתה כי ההסכם שהגביל את תקופת ההשבה ל-3 חודשים הוא בלתי סביר. השופט גורן האריך את תקופת ההשבה ל-4 חודשים, תוך שהוא מדגיש כי גם במקרים שמועד זה יחלוף יהיה ניתן יהיה להורות על תשלום בנסיבות מוצדקות.
ביהמ"ש: המועצה לצרכנות סייעה רבות וראויה לתמריץ כספי
בדיון הבהיר היועץ המשפטי של המועצה לצרכנות, עו"ד יוסי ברג, כי המועצה בוחנת הצעות לפשרות בתובענות ייצוגיות כדי למנוע נזקים גדולים שעלולים להגרם לציבור מניגוד עניינים מובנה, הנובע מאינטרסים מנוגדים שעלולים להיות בין התובע הייצוגי ועורך דינו לבין כלל הקבוצה.
בפסק דינו, עמד השופט גורן על החשיבות של התערבות המועצה לצרכנות בתובענות ייצוגיות תוך סיוע וייעוץ לבית המשפט, ואמר בין היתר כי "המועצה לצרכנות עזרה מאוד לבית המשפט בבדיקת ההסכם וראויה לתמריץ לגבי מקרים נוספים של תובענות ייצוגיות". השופט גורן אף הדגיש, כי לאור העובדה שהמועצה היא גוף שהוקם על-פי החלטת ממשלה, אולם "תקציב זה הולך ופוחת במקום שיעלה ויגבר", יש לשקול בתובענות ייצוגיות "הפרשת שיעור כל שהוא למועצה לצרכנות למטרות עזרה בנושא תובענות ייצוגיות".
בהתאם לכך, קבע השופט כי בפשרה שנידונה ייפסקו לזכות המועצה לצרכנות 70 אלף ש"ח, שישולמו מהמאגר הכללי של הפיצוי על-פי ההסכם.
בש"א 13740/04, במסגרת ת.א. 382/96 רוברט לנגברט נ' מינהל מקרקעי ישראל - תל אביב
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
