הנשיא מיכה לינדשטראוס, מבית המשפט המחוזי בחיפה, דחה השבוע (27.3.05) בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית, אשר הוגשה במסגרת תביעה נגד תנובה ונגד הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.
במרכזה של התביעה נצבה הטענה כי תנובה מכרה תחת המותג "מאמא עוף" מוצרי עוף והודו תוך הצגתם כ"טריים", בעוד שנטען כי המדובר במוצרים "מעובדים". את המבקש ייצג עו"ד עידן גולדנברג, את תנובה ייצג משרד עו"ד ש. פרידמן ושות', ואת הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו ייצג עו"ד עשהאל.
הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית על סך 400 ש"ח נגד תנובה ונגד הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. בד בבד עם הגשת התביעה הגיש המבקש בקשה לאישורה כתובענה ייצוגית. במרכזה של התביעה נשוא הבקשה נצבה הטענה כי תנובה מכרה תחת המותג "מאמא עוף" סדרת מוצרי עוף והודו תוך הצגת המוצר כעוף "טרי", בעוד שלשיטת המבקש, המדובר בעוף "מעובד" אשר אין לכנותו כעוף "טרי". בכך נגרמו למבקש, לטענתו, נזקים ישירים ועקיפים.
כפי שנטען בכתב התביעה, הצגת המוצרים כעוף טרי נעשית באמצעות כיתובים שונים המופיעים על גבי המוצר ובאמצעות פרסום המוצר בטלוויזיה, באינטרנט ובשלטי המרכולים. עילות התביעה בכתב התביעה, היו מיוחסות הן לתנובה והן לרשות, והינן על-פי חוק הגנת הצרכן, דיני החוזים, דיני עשיית עושר ולא במשפט ודיני הנזיקין.
מעניין לציין כי המבקש ביקש לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית גם מכוח חוק ההגבלים העסקיים, אולם נוכח תשובת רשות ההגבלים העסקיים לפניית המבקש אליה בעניין- פנייה שנעשתה עוד בטרם הגשת התביעה והבקשה לבעית המשפט - הודיע המבקש כי הוא חוזר בו מטענותיו לפי חוק זה ולפיכך עילת התביעה לפי חוק זה לא עמדה לדיון והכרעה בפני בית המשפט.
כאמור המבקש ביקש לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית גם מכוח תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט אמר כי מפס"ד אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט העליון (פס"ד א.ש.ת.), המסקנה העולה מעמדת הרוב הנה כי, מקום בו קיים הסדר פרטיקולארי להגשת תובענה ייצוגית, אין מקום לעשות שימוש בתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי כמקור להגשת תובענה ייצוגית מחוץ לגדרו של אותו הסדר.
לכן היה על בית המשפט להכריע בבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן.
המבקש טען כי מעשיה של תנובה מקימים לו עילת תביעה אישית כלפיה מכוח הוראות חוק הגנת הצרכן מאחר ומדובר בהטעייה בעניין מהותי בעסקה כמשמעותה בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן לרבות בשל היותה נוגעת לטיב, למהות ולסוג של המוצר ולשוויו הכללי.
עוד טען, כי תנובה עברה על סעיף 3 לאותו החוק המציין כי לא יעשה עוסק דבר שיש בו ניצול מצוקתו של הצרכן, בורותו, או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו. המבקש אף טען כי תנובה הפרה את סעיף 4 לחוק הקובע כי עוסק חייב לגלות לצרכן איכות נחותה המפחיתה באופן משמעותי מערכו של המוצר.
עוד טען המבקש כי הרשות נושאת באחריות להטעיה בפרסומות ויש לראותה כמי שהפרה אף היא את הוראות חוק הגנת הצרכן, וזאת מכוח הוראות סעיף 7 לחוק הקובע כי אחריות היא גם של המפרסם אם היתה פרסומת מטעה על פניה.
המבקש טען כי כתוצאה מהצגת המוצר כטרי במקום מעובד, תוך הטעיית ציבור הצרכנים, נגרמו לו הנזקים הבאים:
1. נזק ישיר: המבקש מעריך את נזקו הישיר בסך כולל של 200 ש"ח, לפי החישוב הבא: רכישת 20 חבילות של המוצר לסוגיו השונים במחיר ממוצע של 35 ש"ח במקום בשווי של 25 ש"ח כשוויו האמיתי כבשר מעובד ולא טרי - לפי חישוב של 20 חבילות X 10 הפרש לחבילה.
2. נזקים עקיפים: עגמת נפש ודאגה מיותרת בגין נזקים בריאותיים אפשריים ו/או אי עמידה בסטנדרטים המבוקשים על-ידו, אשר המבקש מעריך אותם בסך נוסף של 200 ש"ח (לפי הנחה של 10 ש"ח לחבילה). לאור האמור, מעריך המבקש את כלל נזקיו בסך של 400 ש"ח.
לטענת המבקש, תביעתו כנגד המשיבות היתה ראויה להישמע כתביעה ייצוגית בשם קבוצה בלתי ידועה של כ-100,000 - 200,000 צרכנים אשר רכשו את המוצר בעקבות ההטעיה הנטענת, וכלל נזקיהם הוערך על-ידו בכ-70,000,000 ש"ח.
לגרסת תנובה, אין כל הגדרה סטטוטורית מחייבת למונח טרי בהקשר הרלוונטי ולא היתה כל הגדרה סטטוטורית אחרת שמנעה מתנובה לעשות במונח זה שימוש על-מנת לתאר מוצר שלה התואם לדעתה את המונח טרי, וממילא לא היה במעשיה כדי להפר הוראה חוקית כלשהיא אשר על הפרתה ניתן לבסס תביעה. תנובה הוסיפה כי למושג טרי משמעויות שונות בהקשרים שונים, ובהעדר הגדרה סטטוטורית מחייבת, נותר הביטוי חופשי לשימוש, בדומה לביטויים אחרים שאינם מוסדרים סטטוטורית ואשר ניתן לייחס להם יותר ממשמעות אחת (כגון: "טעים", "מזין", "אמיתי" וכד').
עוד גרסה תנובה, כי אין כל סתירה בין היות המוצר מעובד ובין היותו טרי בעת ובעונה אחת.
טעם נפרד אשר בגינו, לטענת תנובה, אין לראות במעשיה משום הטעיית הצרכנים (לרבות המבקש), נעוץ בעובדה שתנובה מפרטת על האריזה את כל הפרטים הטעונים פירוט לפי כל דין או תקן, ואגב כך מגלה היא כל פרט רלוונטי- לרבות את העובדה כי מדובר בעוף מעובד.
תנובה טענה כי מוצרי ה-"מאמא-עוף" (על כל הסדרות המשווקות תחת מותג זה), נופלים מבחינת סיווגם-לגדרו של העוף הטרי, הנבדל מן המוצרים האחרים בהיותו עוף שלא הוקפא, ואשר המועד שחלף מעת השחיטה ועד לרכישתו אינו עולה על ימים ספורים.
תנובה ציינה עוד, כי ההכרעה בשאלה האם השימוש במונח טרי מהווה תיאור נכון, קשורה במישרין בשאלת המשמעות הלשונית הניתנת למונח טרי בכלל, ובהקשר של מוצרי עוף בפרט. לטענתה, יש להתחשב בגורם הקולט את המסר, הוא הצרכן, אשר עבורו משמש המונח טרי כתיאור המלמד על טיבו ומאפייניו של המוצר, ולבחון את נכונות השימוש במונח זה מנקודת מבטו של הצרכן בלבד.
לטענתה, השימוש שעושה תנובה במונח טרי נעשה במטרה להעביר לצרכן מסר פרסומי הנוגע לסיווגו של המוצר המצוי בתוך האריזה, לעמת מוצרי עוף אחרים המשווקים בדרך שונה. לשיטתה של תנובה, ציבור הצרכנים מייחס למונח טרי את המשמעות המיוחסת לה על-ידה, דהיינו ההיפך מקפוא ולא ההיפך מגולמי כפי שגרס המבקש.
הרשות טענה בתשובתה כי אפילו היתה עילה למבקש כנגד תשדירי הפרסומת הנדונים, הרי שתשדירים אלו משודרים על-ידי בעלי הזיכיונות לשידורים בערוץ השני ומכאן כי הרשות השנייה אינה הגוף המשדר שידורים אלו, אלא היא הרשות הציבורית המפקחת על שידורי הזכיינים. הרשות הוסיפה כי מכל מקום, היא קיימה ומילאה את חובתה כדין ועשתה את אשר היה מוטל עליה לבצע באופן סביר, כרשות מנהלית, על-מנת לפקח על תשדירי הפרסומת. לכן הרשות סברה כי גם אם יוכיח המבקש עילת תביעה כלפי תנובה, אשר בפעולותיה לא חרגה ממתחם הסבירות.
בית המשפט החליט כי המבקש לא ביסס ולא הוכיח את הנזקים הנטענים על ידו. בית המשפט מצא כי המבקש לא הציג ראיה כלשהיא התומכת בטענת נזקיו הכספיים.
אשר לטענת המבקש שלפיה גם בהעדר הוכחת נזק, אין לשלול את זכותה של כל קבוצת התובעים לקבלת פיצוי בגין עגמת הנפש והדאגה המיותרת שנגרמה לציבור הצרכנים עקב רכישת המוצר והגילוי המאוחר שאין מדובר במוצר טרי אלא מעובד, אמר השופט כי טענה זו אין לה על מה לסמוך.
יצוין כי ב"עניין ראבי", נדון ערעורה של תנובה על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר נגדה תובענה ייצוגית בשל העובדה כי באי פירוט הסיליקון כאחד ממרכיבי החלב, הטעתה תנובה את ציבור הצרכנים בדבר איכות המוצר. בית המשפט קבע שם כי הוספת רכיבים אסורים למזון מהווה נזק לציבור, בין היתר, בשל הפגיעה באוטונומיה של הפרט ולפיכך הנזק שנגרם לצרכנים הינו בר פיצוי גם אם מדובר בנזק ללא ממוני.
ברם, במקרה דנא משקבע בית המשפט כי המבקש לא הוכיח כי נגרם לו נזק, אמר בית המשפט כי אין מקום לטענה לסעד של פיצוי לטובת קבוצת הצרכנים אותה מבקש המבקש לייצג. בית המשפט אבחן בין פסק הדין שניתן ב"עניין ראבי" לבין המקרה הזה בכך שבעוד ש"בעניין ראבי" היה מדובר באי פירוט הסיליקון כאחד ממרכיבי החלב, במקרה זה, העובדה כי המוצר נשוא התביעה הנו מוצר מעובד צוינה במפורש על גבי האריזה.
לכן בית המשפט דחה את הבקשה להכיר בתביעה כתביעה ייצוגית על פי חוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 או לחילופין על-פי תקנות סדר הדין האזרחי.
ברם, עקב החשיבות בעצם העלאת נושא הבקשה ולאור תיקון החקיקה בחוק לתיקון פקודת בריאות הציבור שהגדיר באופן מפורש את המונח בשר טרי, הגדרה התואמת את הפרשנות שהוצגה על-ידי המבקש, לא ניתן צו להוצאות. כן נאמר כי ב"כ המבקש יוכל, כמובן, להעביר את התביעה עצמה (התביעה האישית) לדיון בערכאה המוסמכת (בית משפט השלום).
[א 0542/01]
