השופטת נירה דסקין מבית משפט השלום בפתח תקוה גזרה (29.3.05) את דינם של שני סרסורים, אשר הורשעו על-פי הודאתם בעבירה של ניסיון סרסרות למעשי זנות של קטינה. בגזר הדין אישר בית המשפט את עסקת הטיעון אשר הושגה בין התביעה ובין הנאשמים, אך ציין כי מעשה הנאשמים חמור ובזוי.
לפי ממצאי החקירה, ביום 13.04.03 בחצות התקשר הסרסור המבוגר
(בן 40) ל"לקוח" והציע לו "עיסקה" לפיה יספקו לו שירותי מין מקטינה, שהיתה חברתו של הסרסור השני, וזאת בתמורה לסכום של 100 ש"ח עבור דלק (!). בהמשך ולשם ביצוע העבירה קבעו הסרסורים עם "הלקוח" במחסום סמוך ליישוב ברקן.
שני הסרסורים, הקטינה ו"הלקוח", נפגשו בשטח פתוח סמוך לישוב ברקן. שני הנאשמים שיכנעו את הקטינה לממש את חלקה ב"עיסקה". לאחר מכן נכנסו הקטינה ו"הלקוח" לרכבו של אחד הסרסורים ע"מ לממש את ה"עיסקה". השניים החלו פושטים את בגדיהם וכאשר אותה עת הגיעה ניידת משטרה למקום, ה"לקוח" נטל את בגדיו ונמלט מהרכב טרם בשילם את סכום הכסף עליו הוסכם.
במסגרת הסדר טיעון, תוקן כתב האישום המקורי באופן שהנאשמים הודו במיוחס להם. במסגרת ההסדר הסכימו הצדדים לגזור על הסרסורים מאסר על תנאי בגין עבירה של סרסרות למעשי זנות, לרבות ניסיון וקנס כספי.
התביעה עתרה לקנס מכביד משמעותי ומרתיע, אשר יהפוך את העבירה ללא כדאית. מנגד, ביקש כל אחד מהסניגורים של הנאשמים לראות את הנסיבות המקילות לגבי מרשיהם, עתר להתחשבות בנושא הקנס ולהעמדתו על קנס נמוך.
כל אחד מהסניגורים גם ניסה למזער את חלקו היחסי של לקוחו בעבירה. כך למשל, בא כוח הסרסור הצעיר, וחברה של הקטינה, טען כי חלקו של לקוחו התמצה יותר בהתלוות לחברו מאשר בנטילת חלק פעיל ומהותי באירוע. הסרסור השני, לעומת זאת, טען כי הקטינה היתה על גבול הבגרות, וכי "שאותה בגירה עשתה את מה שעשתה מרצונה".
בית המשפט ציין כבר בהתחלה כי "העבירה אותה ביצעו הנאשמים הינה בזויה ומכוערת". בהמשך נאמר: "המדובר בתמונה מעוררת חלחלה".
בית המשפט הוסיף כי גם אם דרכם של הסרסורים לא צלחה וזממם לא הוצא ממש לפועל, הרי זה לא משום שלפתע התעשתו, או לפתע נמלכו בדעתם והחליטו לגדוע את התקדמות המעשה המכוער והבזוי, אלא שהמעשה לא התבצע בזכות שוטרים שהגיעו בניידת משטרה למקום.
בפסק הדין נכתב, כי נוכח חומרת המעשה והכיעור אשר בו, התחבטתה השופטת אם לאמץ את הסדר הטיעון. ההתחבטות נבעה לא רק מכיעורו של המעשה אשר ראוי לענישה אשר יהיה בה כדי לתת ביטוי לשאט הנפש שיש להביע ממעשים כגון דא, אלא אף נוכח הקלות הבלתי נסבלת בה תופס כל אחד מהנאשמים את חלקו בארוע.
השופטת נירה דסקין הוסיפה: "מבית המשפט צריך לצאת מסר ברור וחד-משמעי לגבי כיעור המעשה ודווקא חוסר התובנה שגילו הנאשמים לחומרה הביא אותי לתהות שמא הסדר הטיעון המקל כל כך ואשר אינו מכיל רכיב של עונש מאסר ממש, ינציח אצלם ואצל עברינים פוטנציאלים את תחושת הקלות הבלתי נסבלת שהם טוענים לה ואשר אינה במקומה".
יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי ראוי בדרך כלל לכבד הסדרי טיעון, אלא אם כן הם חורגים באופן יוצא דופן, ולכן בית המשפט סמך על התביעה כי אם הושג הסדר טיעון, זה נעשה לאחר שהתביעה שקלה כל השקולים הנדרשים ותוך שראתה - כמייצגת הציבור - את אינטרס הציבור לנגד עיניה.
סופו של דבר: בית המשפט אימץ את הסדר הטיעון וגזר על כל אחד מהנאשמים 12 חודשי מאסר על תנאי. התנאי הוא שלא יעבור עבירה של סרסרות למעשי זנות לרבות ניסיון תוך 3 שנים, וכן קנס בסך 15,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר למקרה שהקנס לא ישולם.
[פ 1397/04]
