זמן קצר לפני שהקרב על ההינתקות עובר באופן סופי לשטח על כל ההשלכות הקשות של העניין, המשיך בג"צ (ג', 3.5.05) לדון בהרכב מורחב של 11 שופטים ב-12 העתירות נגד החוק ליישום תוכנית ההינתקות שהוגשו על-ידי המתיישבים, תושבי גוש קטיף וצפון השומרון, שאמורים להיות מפונים מבתיהם בעוד פחות מארבעה חודשים.
במהלך הדיון שהסתיים לאחר 12 שעות, אמר המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מישאל חשין, כי עמדת הפרקליטות, שלפיה מתנחלים שיתפנו במסגרת תוכנית ההינתקות יפוצו רק בהתאם לערך ביתם בהתנחלויות, אינה הוגנת. לדבריו, הפיצוי לא יאפשר להם לשמור על אותה רמת חיים.
"זה שייך לכבוד האדם", אמר חשין, "עם ישראל החליט להתנתק, עם ישראל צריך לשלם". חשין ציין, כי "זו שאלה של קונספציה, זו לא הפקעה רגילה אלא בית, חיים של בן-אדם. האם הפיצוי נקבע לפי שווי הבית או שהפיצוי צריך לאפשר מגורים במקום אחר, שיוכל להקים לו בית אחר?"
בעקבות בקשתו של עורך הדין יצחק מירון, המייצג עשרות מתושבי רצועת עזה המיועדים לפינוי, לערוך סיור של שופטי בית המשפט העליון בהתנחלויות בגוש קטיף, ביקש נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, מהעותרים, להעביר לבית המשפט הצעה מפורטת בעניין. ברק הביע חשש כי הסיור עלול לעורר פרובוקציות מצד המתנחלים.
נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, אמר במהלך הדיון: "למדנו היום הרבה, והדברים חדרו אל הלב. אבל ההחלטה כאן תינתן לא רק עם הלב אלא גם עם הראש". ההחלטות בתיקים צפויות להינתן בתוך כשבועיים לאור חשיבות הנושאים.
במהלך הדיון הוצגה גם עמדתו של שופט בית המשפט העליון (בדימ.), צבי טל, שפרסם מאמר ובו הביע עמדה תקיפה נגד ההינתקות. לגישתו, פינוי תושבים מהישובים בהם מדובר, בניגוד לרצונם, מהווה עושק מיעוט ופגיעה בזכויות המיעוט.
בשיחות פנימיות מתבטאים המתיישבים ומגלים כי הם אינם תולים תקוות רבות בשופטי בית המשפט העליון, זאת לאור ניסיונם המר עד כה עם בג"צ שדחה עד לשלב זה את כל הנימוקים, הטענות והבעיות שהעלו המתיישבים בפניו, בחודשים האחרונים, לגבי האופן השנוי במחלוקת שבו נתקבלה ההחלטה על יישום ההינתקות והסעיפים הבעייתיים בחוק פינוי-פיצוי שהמתיישבים טוענים לגביהם בתוקף כי אינם חוקתיים ואינם עומדים בקנה אחד עם זכויות אדם בסיסיות.
בא כוחם של חלק מהעותרים, עו"ד יצחק מירון, אמר דברים ברוח אלה במהלך הדיון, וקבל: "תוצאתה הבלתי נמנעת של ההינתקות תהיה טיהור אתני". לדבריו, תוכנית ההינתקות הינה ללא ספק בבחינת "הרצחת וגם ירשת". בראיון לרשת ב' נשאל עו"ד מירון אם אין הוא סבור כי ביטוי זה היה חריף מדי, והשיב: זהו הביטוי המתאים ביותר לתאר את מה שיתחולל בשטחים המפונים כאשר המרצחים ישתלטו על בתי המתיישבים. "המדובר באנשים שעברו סבל של 4.5 שנים של טרור בלתי פוסק והיום נותנים לרוצחים פרס שהם יזכו לרשת את רכוש הקורבנות" ציין עו"ד מירון.
עו"ד מירון הביע תקווה כי השופטים יענו לבקשתו "ויצאו לשטח לבחון במו עיניהם את השטחים והיישובים המיועדים לפינוי בטרם יכריעו סופית את גורל העתירות". עו"ד מירון נשאל גם לגבי "תוכנית ניצנים" וענה כי הוא רואה בעייתיות רבה בתוכנית זו, לאור העובדה שהממשלה מתכננת להוציא לפועל תוכנית זו רק בעוד מספר שנים כאשר בינתיים יצטרכו התושבים להסתפק בפתרונות כלאיים.
"עקירה כפולה כמו זו שמציעה הממשלה היא אסון ולפי דעת הפסיכולוגים היא עלולה להביא לתוצאות הרות גורל. לוח הזמנים הנוראי שנקבע פה הוא מטורף ובלתי סביר. בגללו הממשלה לא מסוגלת לקדם את הפתרונות שהמדינה עצמה היא שיזמה אותם. המדינה לא התארגנה בזמן, לא מצאה פתרונות בזמן, ובסוף כל המעמסה הזו נופלת על כתפי המתיישבים", הלין עו"ד מירון.
עו"ד ירון סהר, ממשרד עוה"ד סהר סטובייצקי, ב"כ של מפונים עתידיים מהישוב גנים טען אף הוא בפני הרכב השופטים, כי המדינה זורה חול בעיני הציבור ואין שום פרופורציה בין הפיצויים שניתנים בפועל למפונים ובין אלה שמוצגים בתקשורת.
עו"ד סהר טען בפני השופטים, כי חוק פינוי פיצוי גוזל מהמתיישבים העתידים להתפנות את זכותם לקבל פיצוי על הקרקע שרכשו בישובים, במידה וכתוצאה מאימת האינתיפאדה נאלצו לעזוב את בתיהם ולהתגורר בישובים בטוחים יותר. לטענתו, מבחינה קניינית, שמאית ומשפטית, לא ייתכן שאזרח שקרקע בבעלותו נלקחת ממנו לא יקבל פיצוי על הערך שלה ואין שום קשר לסוגייה האם הוא התגורר בפועל בישוב או לא.
לטענת עו"ד סהר, סכום הפיצוי של 50,000 דולר המוצע בחלק מהמקרים אינו מאפשר לרכוש נכס חלופי. על-פי חוות דעת שמאית של אהוד המאירי, שעו"ד סהר ציטט ממנה בפני השופטים, הסכום המינימלי הנדרש עומד על 100-90 אלף דולר, לכל הפחות.
טענות העותרים מתמקדות במספר מישורים:
במישור הביטחוני, נטען בפני בג"צ, כי ההינתקות תגרום להתדרדרות במצב הביטחוני ולמצב שבו אף ישוגרו טילי קסאם לעיר אשקלון בעקבות הפינוי.
עוד טוענים העותרים, כי אין מדובר רק בנזק כלכלי העומד להיגרם ל-8,000 המתפנים שלרבים מהם עסקים משגשגים בשטחים המיועדים לפינוי, אלא מדובר גם בנזק רגשי כבד ביותר תוך הפעלת לחץ רב על המתיישבים, הנדרשים בתוך כחודשיים, לפנות את בתיהם ולקבוע בחופזה את מרכז חייהם הבא. לטענת העותרים, דרישה זו היא בלתי סבירה בעליל ובלתי מידתית.
טענות נוספות המועלות על-ידי העותרים נוגעות לסכום הפיצויים הנמוך המוצע להם, לפגיעה הקשה של החוק בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו בהיותו פוגע בזכות המפונים לקניין באופו שאיננו מידתי וזזאת בלא מתן פיצוי הולם. עוד טוענים העותרים, כי גם ביחס לפינוי מחבל ימית הם מקופחים באופן בוטה מה גם שלטענתם אין כל קרקע להשוואה בין פינוי סיני וימית לתהליך הנוכחי, שכן בימית התגוררו מתיישבים רק שבע שנים ואילו בגוש קטיף גדל כבר דור שלישי.
מנגד טוענת המדינה, כי על בג"צ לדחות לאלתר את העתירות, שכן "תוכנית ההינתקות היא מעשה שלטוני מובהק שהפן המדיני-ביטחוני בו מהווה את עיקר טיבו".
המדינה, המודעת לבעייתיות הרבה מבחינה חוקתית בפגיעה בזכויות היסוד של המתיישבים, סבורה כי אין לעשות שימוש בכלים המשפטיים הרגילים שבדיני הנזיקין, החוזים והקניין, הקבועים בדין ובהלכה הפסוקה לצורך טיפול בסוגיות העולות באשר ליישום התוכנית.
מחוץ לבית המשפט העליון הפגינו כ-30 נשים מארגון "נשים בירוק" המביעות תמיכה בעותרים ובמאבקם.
