ארגון רבני צהר איגד את ארבעת הרבנים, מראשי רבני הצה"ד ליוזמה חברתית, למאבק באלימות נגד נשים. בפניה, שתופץ בסוף השבוע במאות בתי כנסת ברחבי הארץ, מציינים הרבנים את חובת הפרט למנוע התופעה ולדווח עליה, חובת הקהילה לתמוך באישה ובילדיה ולהגן עליהם, ואת תפקיד הרבנים לכוון ולסייע.
כן קוראים הרבנים לנקיטת סנקציות חריפות כנגד גברים אלימים בבתי הכנסת (מניעת כניסה, מניעת עליה לתורה וחסימת האפשרות לשמש בתפקיד ציבורי) ומעודדים את הציבור לשתף פעולה עם הארגונים העוסקים בנושא.
זו יוזמה שנייה של ארגון רבני צהר בשנה האחרונה בנושא האלימות במשפחה. בפעם הקודמת קרא הארגון לרבני הציונות הדתית להקדיש את השבת לנושא, במסגרת היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים וסיפק דפי מקורות המדברים על נושא האלימות במשפחה.
מארגון צהר מוסיפים, כי נייר העמדה נכתב בסיוע מרכז הסיוע לנשים דתיות שהינו מרכז ארצי שמשרת נשים, ילדים, ומשפחות הנמצאות במצב של משבר. המרכז מתמחה בבעיות של אלימות במשפחה והתעללות מינית. בנוסף לקו-חם שפועל 24 שעות ביממה עם סודיות מוחלטת, המרכז מפעיל גם קו באמהרית וקו ברוסית וניתן להתקשר אליו בטלפון 02-6730002.
יו"ר נעמ"ת, עו"ד טליה לבני, הביעה קורת רוח "מהיוזמה של רבני צהר, בנקיטתם עמדה חד-משמעית במאבק נגד גברים אלימים ועל ההנחיה לנקוט סנקציות, במסגרת הקהילה נגד גברים המכים את רעיותיהם. לדבריה, "זו תוספת חשובה לעבודה הנעשית על-ידי גורמי מקצוע וגורמי אכיפת החוק כדי לצמצם את מימדי התופעה".
להלן נוסח הפניה אשר תופץ על-ידי הרב יעקב אריאל - רב העיר רמת גן; הרב אהרן ליכטנשטיין - ראש ישיבת הר-עציון; הרב חיים דרוקמן - ראש ישיבת אור-עציון; הרב שלמה אבינר - ראש ישיבת עטרת כהנים, ראש ישיבות בני-עקיבא ורב הישוב בית-אל:
[ציטוט]
ב"ה
לא לאלימות במשפחה.
"ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוקך אני ה'" - "אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה , אונאתה קרובה…" [ב"מ נט.]
תופעת האלימות ההולכת וגוברת בחברה בכלל משפיעה באופן ישיר גם על התא המשפחתי האמור להוות מקלט מוגן ובטוח לבני המשפחה. לצערנו גם בחברה הדתית קיימת תופעה חמורה זו של אלימות מסוגים שונים כלפי בני המשפחה. תופעה זו מעמידה את הקהילה הדתית בפני אתגר של ממש שכן ככל חברה סגורה שבה קיימים קשרי חברה הדוקים קיימת נטייה אצל חברי הקהילה לעלות שיקולים של 'אי נעימות' 'מה יאמרו', רצון לטפל בתופעה בתוך המשפחה ועוד.
לעיתים ההתלבטות היא כבר בשלב החשד, האם דיווח או התייעצות עם רב הקהילה מהווה לשון הרע וכו'. ומה תפקידה של הקהילה כאשר מתגלית תופעה זו בין חבריה? שאלות אלו הופנו לארבעת הרבנים אשר ישבו יחד ודנו בנושא ולהלן התייחסותם:
ראשית ברצוננו לקבוע באופן חד-משמעי כי כל החושד (וקל וחמר היודע) על תופעה מעין זאת מחוייב למנוע אותה ואפילו במקרה של חשד או ספק מכוחו של הציווי "לא תעמוד על דם רעך". ואף הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א הלכה יד) קובע כי במצב של חשש לנזק חריף העלול לקרות לחברו עליו למנוע אותו:
"או ששמע גוים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חבירו והודיעו, או שידע בגוי או באנס שהוא קובל על חבירו ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך" .
ולכן על כל מי שחושד חשד מבוסס, או שהוא או היא יודעים על תופעה נוראה מעין זו לדווח ללא היסוס וללא דיחוי לרב הקהילה או למוסדות הקהילה (במקרה ואין רב).
מתפקידו של הרב או של מוסדות הקהילה הללו לתמוך באשה בסיוע אנשי מקצוע ולכוון את דרכה של האשה המוכה (ואף לשקול פנייה) למוסדות המתאימים על-מנת להגן על האשה.
על הקהילה לדאוג לכניסתה של עובדת סוציאלית או של אחד מאנשי מרכזי הסיוע, למשפחה על-מנת לברר את הפרטים לאשורם כל זאת לאחר התייעצות עם הרב או הרבנית של הקהילה.
במידה והפרטים אומתו, על רב הקהילה להיכנס לעובי הקורה ולזמן את הבעל האלים במגמה להוכיחו ולהזהירו לבל ימשיך בדרך רעה זו ולסייע לו בתהליך טיפול ושיקום .
אם יתברר כי אין נכונות מצידו של הבעל האלים לשמוע או לקבל תוכחה אז על הקהילה להפגין יחס של דחייה וסלידה מהבעל האלים. בהנחיית הרב, יש למנוע ממנו להיכנס לבית הכנסת (שו"ע חו"מ ת"כ) ובודאי שאל לה לקהילה לאפשר לו לעבור לפני התיבה, לעלות לתורה ולשמש בכל תפקיד ציבורי בקהילה עד לשינוי של ממש בהתנהגותו.
מאידך, על הקהילה לתמוך באשה המוכה. על חברי הקהילה להגן עליה במקרה של סכנה מידית (על-ידי קליטתה באחד מבתי החברים) לעודד אותה ולהוות לה תמיכה חמה ומעודדת, כיון שהיא עשויה להיות בודדה ודחויה עד מאד במצבה זה. גם ילדי המשפחה עשויים להיות בודדים ופגועים, ועל חברי הקהילה להאיר להם פנים ולתמוך בהם בעת צרתם.
מצב זה הינו מבחן למוסריותה של הקהילה ולמחויבותה העמוקה לתורה ומצוות מעבר ליחסים החברים שבה. שמירה על חייו ורווחתו של האדם הינה אחד הערכים היותר עליונים של תורתנו, נשמור עליו גם במחיר של אי נעימות חברתית חריפה. כמובן שהדברים אמורים גם ביחס למקרים הפוכים בהם האשה מפעילה אלימות כלפי מי מבני הבית או בני המשפחה.
לסיום ברצוננו לעודד את כל המרכזים העוסקים בתחום זה ומסייעים לנשים והמשפחות ואנו קוראים לצבור לשתף עימם פעולה.
