בית המשפט העליון דחה (31.07.05) בקשה שהגישו התאחדות הקבלנים בישראל ושורה של חברות בניה לפי פקודת בזיון בית משפט, בה הן טוענות כי עיריית מודיעין מפרה את הוראות הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים, ואשר קיבל תוקף של פסק דין.
ראשיתה של הפרשה בהליכים משפטיים מתמשכים, שהתנהלו בין העיריה ובין חברות הבנייה שפעלו בתחומה. השאלה שעמדה על הפרק היתה סמכותה של העיריה לחייב את חברות הבנייה באגרות חיבור מים, במקרים בהם לא ביצעה את עבודות החיבור ולא נשאה בעלותן.
בסוף שנת 2001 קיבל בית המשפט העליון את ערעורן של חברות הבנייה, וקבע כי הן פטורות מלשלם לעיריה תשלומים על חשבון אגרת חיבור מים באתרים בהם לא הניחה את הצינורות בעצמה.
לאחר שהעיריה המשיכה בגביית האגרות חרף פסק-הדין, הגישו החברות לבית המשפט עתירה בה ביקשו לחייב את העיריה לקיים את פסק הדין ולהשיב להן את הכספים שגבתה לאחר שניתן. במהלך הדיון בעתירה גיבשו הצדדים הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין.
בין היתר, נקבע בהסכם הפשרה, כי החברות יגישו לעיריה את רשימת האתרים אשר נבנו על-ידן בתחומה, ופירוט הכספים אותם שילמו עבור האגרות.
כמו כן, יעבירו החברות אסמכתאות לביצוע התשלומים, ורשימה הכוללת את פרטי הדיירים שבגין הדירות שרכשו שולמו האגרות.
לסיכום נקבע, כי העיריה תבדוק את הרשימה שתועבר אליה "בכל דרך שתמצא לנכון".
במסגרת בקשתן הנוכחית, טענו חברות הבנייה, כי העיריה הפרה את הסכם הפשרה, בכך שפנתה לרוכשי הדירות כדי שיבדקו את הסכמי הרכישה שבינם לבין החברות, ויודיעו האם בידיהם אסמכתאות לכך שאגרת חיבור המים שולמה על ידיהם. בנוסף, ביקשה העיריה גם הבהרות באשר להוראות הסכמים אלה.
לטענת העותרות, על-פי הסכם הפשרה אמורה השבת הכספים להתבצע על סמך תצהיריהן וכי צעדיה של העיריה מנוגדים להסכם הפשרה.
מנגד, הצביעה העיריה על כך שההסכם מאפשר לה לבדוק את הרשימות שהועברו אליה "בכל דרך שתמצא לנכון", ובמסגרת זו, שמורה לה גם האפשרות לפנות לדיירים.
אי-לכך, נטען, אין להיזקק להליכי בזיון בית משפט בנסיבות העניין, והדרך המתאימה לבירור המחלוקת היא הפעלת סעיף הבוררות הקבוע בהסדר הפשרה.
הרכב שופטות בית המשפט העליון (דורית ביניש, עדנה ארבל ואסתר חיות) בחן את טענות הצדדים ובחר לדחות את בקשת החברות.
"אכן כלל הוא כי הסכם שקיבל תוקף של פסק דין דינו לעניין הליכי בזיון ככל פסק דין אחר, אך במה דברים אמורים, בפסק דין ברור וניתן לביצוע. במקרה שלפנינו חלוקים הצדדים ביניהם בשאלת פרשנותו הנכונה של הסכם הפשרה, המשליכה על השאלה אם הופר אם לאו".
בית המשפט ציין, כי הפסיקה כבר קבעה שבנסיבות בהן קיימים חילוקי דעות באשר לפרשנות הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, וההסכם אכן ניתן ליותר מפירוש אחד, אין פסק הדין ניתן לאכיפה בהליכי בזיון בית משפט.
"במקרה שלפנינו, נקבע בהסכם הפשרה עצמו מסלול לבירור שאלת פרשנות ההסכם והפרתו הנטענת, הוא המסלול של פנייה להליכי בוררות. בנסיבות אלה, דין טענות המבקשת להתברר במסגרת זו ולא במסגרת הליך לפי פקודת בזיון בית משפט".
