בית המשפט העליון דחה (ה', 20.10.05) שלוש עתירות נפרדות, שעניינן השגות על בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין שנערכה באפריל השנה. העותרים, חמישה במספר, העלו טענות הן ביחס לשאלות ספציפיות, שלדעתם היה צריך לפסול, והן ביחס לדרכי עבודתה של לשכת עורכי-הדין בהכנת המבחן ובהליכי ההשגה והערעור שבאו בעקבותיו.
העתירה הראשונה הוגשה בסוף חודש יוני השנה ושתי העתירות הנוספות הוגשו כחודש לאחר מכן, ולבקשת המשיבים אוחד הדיון בעניינן.
הרכב שופטי בית המשפט (הנשיא אהרן ברק, השופטת אילה פרוקצ'יה והשופט אליקים רובינשטיין) ציין בראשית פסק-דינו, כי כמו בכל שנה, ובדרך כלל פעמיים בשנה לאחר בחינות הלשכה, שבה ועולה סוגיית הביקורת המשפטית על המבחנים, אשר הוגדרה במספר רב של החלטות.
"לא נכחד, כי גישתנו ביסודה היא לראות את תכליתן הבסיסית של הבחינות כבדיקת ידע בסיסי של הנבחן בתחומים השונים של המקצוע. שאלות איזוטריות שלעתים אין התשובה עליהן ברורה דיה, או קשות באופן בולט כך שמתי מעט יוכלו להשיב עליהן, עלולות להחטיא את המטרה גם אם מצויות הן בגדר הסמכות; ואולם, אין פירוש הדבר שבית המשפט יתערב בהן ככלל, לאחר שנבחנו בפורומים מקצועיים של הלשכה. אבל אי ההתערבות אינה פוטרת את הלשכה מבחינה עצמית מתמדת...".
לאור-זאת, סירב בית המשפט לבחון את היותן של שאלות מסויימות קשות או מטעות מדי, וקבע כי ללשכה שיקול הדעת לקבוע את תמהיל השאלות במבחן. כמו כן, נשללה הטענה בדבר שרירותיות, כביכול, של ציון המעבר, ונקבע כי העותרים לא הצליחו להצביע על כל פגם שיש בו כדי לפסול שיקול דעת מנהלי, כגון באשר לסמכות הלשכה, לשיוויון המבחן, וכד'.
מנגד, ציין הרכב השופטים, כי בית המשפט לא נמנע מהתערבות בשיקול דעתה של ועדת הבחינות במקרה שבו חרגה מסמכותה ושאלה שאלות שאינן כלולות ברשימת הנושאים המופיעים בתקנה 18 לתקנות לשכת עורכי הדין.
בהתאם לכך, בחן ההרכב את השאלות לגביהן הועלו ההשגות, וקבע, בסופו של דבר, כי לא חרגו מרשימת הנושאים המותרת. עם-זאת, בחלק מהמקרים, נדרשו השופטים לקושי הרב של השאלה, וציינו, כי "ישנן שאלות שאף אם בסמכות הן, מן הראוי לשקול להימנע מהן, נוכח קשיותן המיוחדת".
בית המשפט התייחס גם לבקשת העותרים, לחייב את הלשכה לנמק את החלטתה לדחות את ההשגות שהוגשו לה מיד לאחר מועד המבחן, וציין את לוח הזמנים הצפוף של הבחינות, אשר בעטיו אין לצפות להנמקה מפורטת מעבר להצבעה על התשובה הנכונה.
אולם, הוסיף השופט רובינשטיין, "יש מקום לבקש להציע שהוועדה תפרסם פתרון מנומק - ולא בקצרה - של הבחינה, ולא תסתפק בפרסום טבלה של התשובות הנכונות ללא הנמקה. צעד זה עשוי להביא להפחתה במספר ההשגות המוגשות, והוא נובע לטעמי מתפקידה הציבורי של הלשכה, האמונה מכוח החוק על הכשרת עורכי הדין החדשים ...".
לאור האמור לעיל, נדחו העתירות, לאחר שנפסק כי לא נמצאה עילה משפטית, על-פי המדיניות השיפוטית הנוהגת, להתערבות בשאלות הבחינה. עם-זאת, הוסיפו השופטים, טוב היה "אילו שבה הלשכה ובחנה את עצמה, תוך שכל הנוגעים בדבר נדרשים לעניין במשקפי חובת היחס כלפי הזולת - ויתכן כי בחלק מן השאלות היתה מוצאת כי ראוי לשנות, גם אם אין חובה משפטית לכך".
השופטת פרוקציה אף הוסיפה, בסופה של החלטת בית המשפט, ש"ראוי הוא כי לשכת עורכי הדין תעריך הערכה מחודשת את אופיה של הבחינה בכתב למועמדים להשתלב בלשכה, על-רקע תכליתה ומטרותיה, ונוכח היותה בחינה שבה נדרש הנבחן לסמן אפשרות אחת מתוך מספר אפשרויות, בלא הנמקה ובלא הסבר".
