בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשת חברת יש-גד ובעלי מניותיה, אבי כהן וצבי סבו, לפטור אותם מתשלום המחצית השניה של אגרת המשפט, בתביעה על סך 25 מיליון שקל אשר הגישו בשנת 1996 נגד בנק לאומי.
תחילתה של הפרשה בתביעה שהגישו חברת יש-גד, כהן וסבו נגד בנק לאומי, בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם בנוגע להנפקת חברת יש-גד בבורסה בשנת 1994.
עם הגשת התביעה שילמו התובעים את המחצית הראשונה של אגרת המשפט, בסך של למעלה מ-300 אלף שקל אך כאשר נדרשו לשלם את המחצית השניה של האגרה, ביקשו לתקן את סכום התביעה ולהעמידו על מחצית, כך שהמחצית הראשונה של סכום האגרה ששולמה על ידם, תכסה את מלוא האגרה הנדרשת.
בית המשפט המחוזי אישר את בקשה, אלא שזמן קצר לאחר מכן, נקבעה הלכה תקדימית (הלכת סיס) בבית המשפט העליון, לפיה גם אם תובע מפחית את סכום התביעה, האגרה תשולם לפי סכום התביעה ביום הגשתה ולא לפי הסכום המתוקן.
בערעור שהוגש נגד ההחלטה קיבל בית המשפט העליון את עמדת לאומי וקבע כי על התובעים לשלם את המחצית השניה של האגרה, אלא אם כן תתקבל בקשה שיגישו לפטור התובעים מתשלום האגרה "מחמת עוניים".
בבקשה לפטור מאגרה שהגישו התובעים נטען כי הם חסרי אמצעים ואינם יכולים לשאת בתשלום המחצית השניה של האגרה. בתגובה טענה לאומי, אשר יוצגה על-ידי עורכי הדין יאיר ליבוביץ ואסף קליין ממשרד ב. לוינבוק ושות', כי התובעים מנהלים אורח חיים יוקרתי, מוציאים סכומים ניכרים על מותרות ואף לא הסבירו מדוע בעלי מניות ובעלי אינטרס נוספים בתביעה לא יתגייסו לתשלום האגרה.
שופט בית המשפט המחוזי, שמואל ברוך, קיבל את עמדת בנק לאומי והמדינה וקבע: "תצהירו של מר כהן לקה בחסר, לא היה בו הפירוט הנדרש ממי שמבקש פטור מאגרה, ואילו מתצהירו של מר סבו ניתן היה ללמוד על הכנסות לא מבוטלות, ועל אורח חיים בשכונת יוקרה ותוך הוצאות לא מבוטלות על מותרות".
לגופה של התביעה קבע בית משפט: "לא הוכחה עילת תביעה ראויה" ואף הוסיף כי מדובר בתביעה אבסורדית בה מבקשים התובעים "פיצוי בגין כישלון הנפקה, שבמסגרתה הונו את הציבור ואף עמדו לדין בגין הונאה זו".
בית המשפט דחה את הבקשה והורה לחברת יש-גד לשלם את יתרת האגרה, על-פי סכום התביעה המקורי, שאם לא כן - תימחק התביעה.
