בית המשפט העליון קיבל, באופן חלקי (ג', 6.12.05), את ערעורו של עבדל אגברגה, הנאשם בניסיון רצח גופטאן אלואחואח, על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב לדחות את בקשתו לצאת מדי יום בשעות קבועות ממעצר הבית שבו הוא נתון לצורך תפילות במסגד הכפר קלנסוואה.
כתב-האישום נגד אגברגה הוגש בראשית ספטמבר השנה. על-פי הנטען, נכנסו הנאשם וקרוב משפחתו - אחמד אזברגה - בצהרי יום ה-2.08.05, למוסך האחים אלואחואח בלוד, כשבידי כל-אחד מהם אקדח. אחמד והנאשם התקרבו לעבר גופטאן אלואחואח, כשהנאשם דורך את נשקו ואחמד יורה לעבר חזהו. כתוצאה מהירי איבד גופטאן את הכרתו, והובהל לבית-חולים במצב אנוש, כשהוא סובל מקרע בסרעפת, מספר חורים במעי ופצעים נוספים.
הירי התרחש בהמשך לתגרה שפרצה יום קודם לכן בין שתי המשפחות, וזאת בשל חשדות שעלו כי הרכב המושאל, שהכניס בן-משפחת אזברגה למוסך האחים אלואחואח, לצורך תיקון צבע לרגל חתונה משפחתית, הינו "מזויף". במהלך התגרה נופצה שמשת הרכב וניזוק רכב אחר במוסך, ובהמשכה הודיע עבדל כי "יהפוך את החתונה של משפחת אזברגה לאבל של משפחת אלואחואח".
עם הגשת כתב-האישום ביקשה המדינה לעצור את אגברגה עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע דחה את הבקשה והורה לשחררו לחלופת-מעצר בתנאים נוספים, ביניהם הפקדת ערבות עצמית צד ג', פיקדון כספי או ערבות בנקאית, מעצר-בית מוחלט תחת פיקוח במרחק של לא פחות מ-30 ק"מ מהעיר לוד, ואיסור יציאה מהארץ. ההחלטה נומקה בכך שקיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר נגד הנאשם, אך עוצמתן של הראיות לכאורה אינה גבוהה.
אגברגה הגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, ובה ביקש לאפשר לו יציאה לתפילות חמש פעמים ביום במסגד הנמצא במרחק של כ-200 מטר ממקום מעצר-הבית בקלנסוואה. במהלך הדיון שונתה הבקשה לפעמיים ביום.
בית המשפט דחה את הבקשה, בקובעו כי אין לה מקום לאור שחלף הזמן הקצר מאז ניתנה ההחלטה בדבר מעצר-הבית. עוד נקבע כי הסכמת המדינה לאפשר לעורר לצאת לתפילות במסגד פעמיים ביום במהלך חודש הרמדאן, אין בה כדי לאפשר בהכרח את המשך היציאה לתפילות בימים רגילים, משום שהיציאה לתפילות ברמדאן אושרה על-מנת שלא להפלות בין אגברגה לבין נאשם אחר, הנמנה עם הדת היהודית, שהותר לו לצאת לתפילות בתקופת החגים.
על החלטה זו הוגש הערעור לבית המשפט העליון.
סניגורו של אגברגה טען כי העורר הינו שייח', המקפיד על קיום קפדני של מצוות דתו, ובכללן תפילה במסגד. כמו-כן צויין כי מסגד הכפר קלנסוואה מרוחק כ-300 מטר מן הבית שבו שוהה העורר במעצר-בית, וכי העורר ייצא למסגד בלבד, מלווה בעת התפילה במפקח.
בהמשך הדברים צויין כי העורר הוא צעיר, השוהה במעצר-בית כבר חודשיים, ללא עבר פלילי, וכי זומן לחקירה רק כחודש לאחר האירוע נשוא כתב האישום - שבמהלכו היה חופשי. לתפילות בחודש הרמדאן יצא ללא הפרת תנאים, ועל כן זכאי הוא לאמון. כמו-כן הדגיש הסניגור כי איסור היציאה לתפילה במסגד אינו מכבד את זכותו החוקתית של העורר לחופש דת ופולחן.
ב"כ המדינה הדגישה כי עיון חוזר טעון שינוי נסיבות והדבר לא אירע, וכן כי יש קושי ביכולת הפיקוח על עמידתו של אגברגה בתנאי מעצר הבית. השאלה, לפיכך, הינה שאלה של איזונים - בימי הרמדאן ניתנה אפשרות היציאה נוכח חשיבות התקופה וכדי לא ליצור אפליה.
שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, בחן את טענות הצדדים ואת האסמכתות שהוגשו לו בידי נציגי ההגנה, בהן אושרה יציאה לתפילה הן ליהודים והן למוסלמים.
לאחר השוואת המקורות ציין בית המשפט את היותו של חופש הפולחן אחד מערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הנמנה עם רשימת העקרונות שבהכרזת העצמאות. כמו כן, הוסיף, יש הרואים את חופש הפולחן כמצוי גם בגדר כיבוד הזכויות על-פי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.
"למותר לציין, כי זכות זו של חופש הפולחן עלולה להתנגש, ובמקרה של מעצר או מאסר היא מתנגשת, בהוראות החוק שעניינן מעצר או מאסר. בכגון אלה נחוצים האיזונים המעוגנים בנסיבות הספציפיות, בשכל הישר ובניסיון החיים".
עניינים שבנוהג דתי מושרש ומכובד, נקבע, בדרגה גבוהה, באים לא אחת בפני בתי-המשפט בישראל וגם מחוצה לה, "והשאלה היא בענייננו האיזון הנכון בין הזכות לתפילות בציבור, גם אם עוצמתה הדתית היא ביסודה ברובה בדרגה של נוהג רצוי, לבין אילוצי מעצר. פשיטא שיש הבדל, שאין צורך להידרש אליו כאן, בין העברת פלוני - חלילה - על מצוות דתו מן הסוג של 'יהרג ולא יעבור', לבין מתן אפשרות ליישם נוהג רצוי".
לדעתו של השופט רובינשטיין, בסופו של יום, ההתייחסות למשאלות תפילה בציבור בגדרי מעצר בית, הן ליהודים, הן למוסלמים והן לבני עדות אחרות, צריכה להיות של מגמה לבדיקה חיובית ככל שהנסיבות מאפשרות, אך תוך שיקול כל מקרה לגופו.
לאור אלה בחר בית המשפט ללכת במידה מסויימת לקראתו של אגברגה ולקבל את הערר חלקית.
החל מהשבוע הקרוב, נקבע, יוכל העורר לצאת לתפילה ביום ו' במסגד. ככל שההסדר יישמר ולא יהיו הפרות אחרות, ואם עדיין יהא במעצר בית, יוכל החל מראשית מארס 2006 לצאת לתפילה אחת ביום - תפילת השחר בין השעות 5 ו-6 בבוקר - בכל יום, למעט יום ו' בו ייצא לתפילת הצהריים.
המסגד יהא זה הקרוב ביותר אל מקום מעצר הבית, העורר ילווה בכל עת במפקח, ייצא ישירות למסגד וישוב ישירות מן התפילה ללא השתהות. הערבויות שחלו ביציאותיו בחודש הרמדאן יחולו גם עתה, ושאר תנאי מעצר הבית יישארו בעינם.
