בג"צ קיבל היום (12.1.06) באופן חלקי את עתירתו של מרגל האטום, מרדכי ואנונו, במסגרתה דרש לבטל את צו הצמצום וההשגחה שהוציא כנגדו ולבטל את צו איסור היציאה מן הארץ שהוציא כנגדו שר הפנים.
ב - 19.4.04, עם שחרורו של ואנונו ממאסר, הוצאו צווי איסור יציאה מן הארץ וצווי הגבלה בתוך הארץ כנגדו.
על-פי הצווים שהוצאו נדרש ואנונו, בין היתר, להודיע מראש על כוונה לשנות את מקום מגוריו ומחוייב למסור את כתובתו החדשה, להודיע יממה מראש על כוונתו לצאת מתחומי הישוב בו הוא מתגורר, ולפרט על המקומות אליהם הוא מתכוון להגיע וכמה זמן בכוונתו לשהות שם.
כמו כן אסרו הצווים על ואנונו להימצא, בלא אישור מראש, בטווח של 500 מטרים ממקומות שדרכם ניתן לצאת מישראל ובטווח של 100 מטרים ממקומות שמהם ניתן לעבור לשטחי יהודה, שומרון, ועזה.
עוד נאסר עליו להיכנס ללא אישור מראש לאחת הנציגויות הדפלומטיות הזרות בישראל, ולקיים קשר או חילופי דברים או ידיעות בכל דרך שהיא עם אזרחים או תושבים זרים, איסור למסור כל מידע מסווג שהגיע לידיעתו מתוקף עבודתו בקריה למחקר גרעיני, גם אם נמסר מידע כזה בעבר והוצא צו איסור יציאה מן הארץ כללי ובלתי מסוייג.
בעתירות שהגיש לבג"צ טען ואנונו כי לצווים אין כל תוקף וכי שיקול הדעת שהופעל בהוצאתם היה בלתי סביר אלא שבג"צ דחה עתירות אלה תוך קביעה כי "לעותר יכולת ממשית לפגוע, באמצעות חומר ונתונים רבים שנמצאים ברשותו, בעניינים בעלי חשיבות ביטחונית מן המעלה הראשונה של ישראל".
לאחר שפקעו הצווים ובעקבות חידושם עתר ואנונו בשנית לבג"צ.
בעתירה השניה טען ואנונו כי הצווים פוגעים בזכויות היסוד שלו כאדם המגנות על חירותו האישית וכי אינם מידתיים.
עוד טען ואנונו כי צו ההגבלה בדבר האיסור על הימצאותו בטווח של 100 מטרים מהמקומות מהן ניתן להיכנס לשטחים לוקה בחריגה מעקרון החוקיות מכיוון שיש בו אי בהירות וחוסר וודאות באשר למהות האיסור הכלול בו, שהפרתו גוררת ענישה פלילית.
"ההגבלות שהוטלו על העותר בשני הצווים הנדונים בהליך זה הן קשות ומהותיות...המהוות בהצטברותם פגיעה מהותית בחירותו האישית" כותבת השופטת אילה פרוקצ'יה בפסק הדין ומוסיפה כי מול פגיעה זו קיים השיקול הביטחוני המצדיק נקיטת אמצעים מתאימים אשר ירתיעו את ואנונו מפני גילוי מידע סודי ורגיש.
"שוכנענו, לאחר דיון שארך עת ארוכה, חלקו בדלתיים סגורות, ולאחר שבדקנו את החומר והנתונים שהוצגו בפנינו, כי בידיו של ואנונו חומר סודי בעל רמת סיווג ביטחוני גבוהה ביותר ובעל חשיבות מערכתית רבה, הקשור למהלך עיסוקו ועבודתו בקמ"ג. חומר זה בחלקו הגדול, לא נחשף עד כה ברבים" מציינת פרוקצ'יה ומדגישה כי אין מדובר בסכנה "קלת ערך וזניחה, אלא בחשש לפגיעה באינטרס ציבורי חיוני של ממש, אשר קיים הכרח להסירו".
השופטת פרוקצ'יה מוצאת כי הצווים שומרים על האיזון בין האינטרסים וכי הינם מידתיים וסבירים.
יחד עם זאת קובעת פרוקצ'יה כי "ההוראה בצו ההגבלה הנוגעת לאיסור החל על העותר להימצא בטווח של 100 מטרים ממקומות המהווים מעברים שמהם ניתן להגיע לאיזורי יו"ש וחבל עזה אינם מוגדרים ואינם בגדר ידיעה כללית של הציבור, ולכן גם לא בגדר ידיעתו הכללית של העותר" כותבת השופטת פרוקצ'יה ומוסיפה שהעדר פירוט של המעברים הספציפיים הופך את האיסור בנקודה זו ל"מעורפל ובלתי ברור" ועל כן דינו להתבטל.
בית המשפט דוחה את העתירה לביטול הצווים ומקבל את חלקה לעניין ביטול ההגבלה על הימצאות ואנונו בטווח של 100 מטרים מהמעברים לשטחים.
