בית המשפט העליון דחה (16.1.06) את ערעורו של ז'אן אלרז שהורשע ברציחתו של רכז הביטחון של קיבוץ מנרה, יצחק קרבטץ, ובפריצה וגניבת כלי הנשק מנשקיית הקיבוץ וסחר בנשק. ירצה מאסר עולם בגין הרצח ו-20 שנות מאסר נוספות, 15 מהן במצטבר למאסר העולם.
ב-19.3.01 נמצאה גופתו של יצחק קברטץ ז"ל, רכז הביטחון בקיבוץ מנרה, עם פצע ירי בעורפה. הגופה נמצאה בדרך עפר מבודדת, במרחק של כארבעה קילומטרים מן הקיבוץ. בבדיקה התגלה כי נשקיית הקיבוץ, שעליה היה ממונה קברטץ, נפרצה, וכי רוב כלי-הנשק שהיו בה נגנבו.
חקירת המשטרה הובילה למעצר חמישה חשודים, בהם ז'אן אלרז, תושב קריית שמונה, שאף התגורר בקיבוץ מנרה למשך זמן קצר, ועסק בבניית מחנות צבאיים ומוצבי צה"ל בגבול הצפון.
לאחר חקירת השב"כ והגשת כתב האישום כנגדו, הורשע אלרז בעבירות של רצח, קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות למקום עסק וגניבה, החזקת נשק ונשיאתו וסחר בנשק.
פסק הדין מגלה, כי אלרז גנב את מפתחות הנשקיה, ובשיתוף עם מחמוד אבו-בכר מכפר סאלם, גנבו השניים 58 רובי 16-M ו-3 מטולים מסוג 203-M, מחסניות ותחמושת.
בשלב מסויים הודה אלרז, כי גנב את כלי הנשק אך טען כי קרבטץ היה שותף למזימה והיה אמור לקבל חלק מהשלל, אלא שבפגישתם מחוץ לקיבוץ ניסה קרבטץ להתקרב אליו מתוך כוונה מינית כשהוא מחזיק בידו אקדח, ולאחר מאבק בין השניים נפלט כדור, שנורה על-ידי קרבטץ, ופגע בעורפו.
בבדיקה הפתולוגית נמצאה חוסר התאמה בין גרסתו של אלרז וממצאי פגיעת הקליע, ובית המשפט קבע, כי עדותו אינה אמינה, וכי מדובר ב"אדם מתוחכם ומניפולטיבי, אשר רקם את גרסתו החדשה רק לאחר שנוכח לדעת, ככל שמשפטו התקדם, כי הגרסה הקודמת שמסר אינה מתקבלת על הדעת".
בערעור שהגיש אלרז כנגד הרשעתו וכנגד העונש נטען, כי בית המשפט המחוזי טעה בהרשעתו, ובעיקר בכך שלא ייחס חשיבות מכרעת לעדותם של שני נערים שהעידו כי ראו את קרבטץ בחיים ב-17.3.01, זאת בשעה שהדוח הפתולוגי הצביע על מוות יומיים לפני כן.
בפסק דינו דוחה בית המשפט את טענותיו של אלרז וקובע, כי קיימת "בעייתיות" בעדויות הנערים, ואלו נמצאו בלתי מהימנות.
"לא היה בטענות המערער כדי לעורר ספק בעל אחיזה הגיונית במציאות, ספק המעלה קיומה של חלופה אפשרית אחרת, פרט לזו שהמערער הוא זה שירה במנוח ביום 15.3.01, והרגו" כותב השופט אדמונד לוי בפסק דינו.
עוד מוסיף השופט לוית כי "המערער לא רק פרץ לנשקיית הקיבוץ וגנב את תכולתה, אלא אף היה מעורב בהעברת הנשק לידיים עוינות, ומי ערב לנו, כי העברת הנשק לא גבתה בהמשך את מחירה בחייהם של בני-אדם תמימים נוספים".
בית המשפט דוחה את הערעור על פסק הדין ועל גזר הדין.
