"אנטי-ציונות הינה אנטישמיות, מי שמתנגד למדינת ישראל מתנגד לזכות קיומו של העם היהודי", כך אמר פרופ' יהודה באואר, חתן פרס ישראל לשנת 1998 והיועץ האקדמי של יד ושם, במושב מיוחד בכנס הרצליה השישי של המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בנושא "יהדות כתרבות בעידן הגלובליזציה".
פרופ' באואר, אמר בנאומו כי האנטישמיות אינה דעה קדומה אלא היא חלק מהתרבויות הנוצרית והמוסלמית, זה טבוע בהן. הוא המשיך ואמר, כי "הרדיקליזם האיסלאמי הוא הסכנה הגדולה ביותר לעולם בכלל וליהדות בפרט, הפונדמנטליזם מתנגד לדמוקרטיה באופן עקרוני. לכן על ישראל לעודד את קליטת המוסלמים המתונים במדינות אירופה על-מנת שהם יאמצו ויזדהו אם דרך החיים האירופית ועמדו כנגד הקיצוניות האיסלאמית".
פרופ' מנחם ברינקר, חתן פרס ישראל לשנת 2003, סבור כי היהודים בתפוצות אינם תחת אחריותה של מדינת ישראל. "היהודי בשיקגו או בברוקלין אינו באחריותה של ישראל אלא באחריות הקהילה המקומית, בעוד המיעוט המופלה בישראל בישראל הוא בעייתה הדחופה והקרדינלית של המדינה".
הוא הוסיף, כי פצצת הגרעין האירנית מסכנת את כל תושבי ישראל ערבים ויהודים כאחד, אך לא את יהודי התפוצות. ברינקר, פרופסור לספרות עברית ולפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, הוסיף בדבריו, כי אין זה מתפקידה של המדינה לקחת חלק במלחמה בהתבוללות.
הסופר א.ב. יהושע, חתן פרס ישראל לספרות לשנת 1995, טען בנאומו כי ישראל היא מוקד היהדות ותקף את הקלות בה אנחנו מחליפים בקלות רבה מידי בין הזהות הישראלית והיהודית. הערך היהודי נקבע על-פי מעשינו בישראל ולא בגולה.
"די לאבחנה בין ישראלי ליהודי. יש קשר בין האזרחות והזהות ולא ניתן להפריד ביניהן. אם לא נפריד בין היהדות לישראליות לא נדאג ממגמות דמוגרפיות", אמר.
