בית המשפט העליון קיבל היום את ערעורו של טוראי רפאל יששכרוב, חייל אשר הורשע בעבירות סמים בעיקר בשל הודאה שנגבתה ממנו ללא מתן זכות היוועצות בעו"ד. ביהמ"ש העליון אף קבע כלל לפיו לבית המשפט שיקול דעת לפסול ראיות בהליך הפלילי שהושגו שלא כדין.
הרכב מורחב של 9 שופטי ביהמ"ש העליון, בראשות השופטת דורית ביניש, פרסם היום את החלטתו העקרונית בדבר זכויות חשודים ונחקרים. המערער, חייל בסדיר, נתפס בשנת 1996 עם חבילת גראס. במהלך חקירתו הודה באחזקת הסם, אך לא הובהר לו שזכותו לשמור על זכות השתיקה ולא הוצע לו להיוועץ בעו"ד.
בית הדין הצבאי זיכה אותו מרוב האישומים נגדו, משום שהחוקר הצבאי לא טרח ליידע אותו לגבי זכויותיו. בערעור שהוגש לביה"ד הצבאי לערעורים הורשע החייל בעבירות שיוחסו לו, ונקבע כי הראיות שהתקבלו תוך הפרת זכויותיו - קבילות.
בבית המשפט טענו באי כוחו של החייל, עורכי הדין אלי זהר, רועי בלכר, ועמית קריספין כי יש לפסול את הודאתו משתי סיבות. ראשית, טענו, ההודאה נגבתה ללא מתן זכות היוועצות בעו"ד, דבר הנוגד את חוק יסוד: כבוד האדם ואת פקודת הראיות. שנית, ביקשו לפסול את הראיה בשל העובדה שנגבתה שלא כדין, על-פי "דוקטרינת הפסיקה הראייתית".
"תורת פירות העץ המורעל" גם בישראל?
שוטר פורץ לדירה, ללא צו חיפוש, ללא כל חשד סביר שמתבצע או התבצע פשע במקום. במקום מוצא השוטר להפתעתו 3 ק"ג סמים. לכאורה, תיק סגור. יש בית, יש בעלים, ויש סמים. אך אוי לאותה בושה, הראיה הושגה שלא כדין (ויש שיאמרו שהושגה תוך הפרה בוטה של החוק).
אם כן, נשאלת השאלה האם הראיה תהיה קבילה, או שביהמ"ש יפסול אותה בשל מקורותיה המפוקפקים? תלוי את מי משרת השוטר. בארה"ב, למשל, מוכרת תיאורית "פירות העץ המורעל", לפיה על בית משפט לפסול לא רק את הראיה שהושגה כתוצאה ישירה מהפרת זכותו החוקתית של הנאשם, אלא גם כל ראיה אחרת שאותרה במישרין או בעקיפין באמצעות המידע שנחשף באותה ראיה ראשונה.
בתי המשפט האמריקנים יפסלו ראיות אלו, גם כאשר מהימנותן של הראיות אינה מוטלת בספק. גישה זו נועדה בעיקרה להרתיע חוקרים מעשיית שימוש עתידי באמצעי חקירה בלתי כשרים, על-ידי פסילת מכלול הראיות שאותרו עקב אי חוקיותן.
החוקר נמנע שלא כדין להודיע על זכות ההיוועצות בעו"ד
אז מה קורה במערכת המשפטית בישראל? ביניש מציינת, כי לשם הכרעה בשאלת פסילתה של ראיה, בית המשפט יצטרך לבחון את אופיה וחומרתה של אי החוקיות שהיתה כרוכה בהשגת הראיה, את מידת ההשפעה של אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה, וכן את הנזק מול התועלת החברתיים הכרוכים בפסילת הראיה. לדבריה, "הדוקתרינה האמורה הינה כללית ומיושמת על כל סוגי הראיות, לרבות הודאות נאשמים".
בפסק דינה הארוך של השופטת ביניש, נסקר חוק סדר הדין הפלילי תחת משקפי חוקי היסוד שנחקקו לפני כעשור, ובמיוחד חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בנסיבות המקרה הספציפי של החייל יששכרוב, לא היתה מחלוקת כי החוקר הצבאי נמנע שלא כדין מלהודיע למערער על דבר זכותו להיוועץ בעורך-דין.
על-פי קביעתו של בית-הדין הצבאי, החוקר הצבאי "פעל - לאורך כל שלבי החקירה - ביודעין ובמכוון בהפרו את זכות ההיוועצות". לדברי ביניש, העובדה שהחוקר הצבאי פגע בזכות יסוד של החייל בזדון, מעצימה את חומרת אי החוקיות שהיתה כרוכה בגביית ההודאה.
בהתחשב בפגיעה ביששכרוב, ונוכח הקלות הרבה שבה ניתן היה לגבות את ההודאה הנדונה בצורה תקינה, פסק בית משפט זה בדעת רוב של 8 שופטים כי קבלת הודאתו של יששכרוב תיצור "פגיעה משמעותית ובלתי מידתית בזכותו להליך הוגן". נפסק ברוב דעות השופטים, ונגד דעתו החולקת של השופט אשר גרוניס, כי יש לקבל את הערעור ולהורות על פסילת ההודאה בהתאם לתנאיה של "דוקטרינת פסילה פסיקתית".
השופט גרוניס גרס, כי יש לדחות את הערעור, משום שלדעתו יווצר "מדרון חלקלק" שיוביל לזיכויים של פושעים ולהרשעתם של חפים מפשע.
אנשי הסנגוריה הציבורית קיבלו בסיפוק את עמדת ביהמ"ש, שקיבל הבוקר את עמדתם. "מדובר בפסק דין תקדימי מהמעלה הראשונה, שמשמעותו כי היום הגיעה המהפכה החוקתית אל המשפט הפלילי הישראלי", מסר ל- Nfc עו"ד עמי קובו מהסנגוריה הציבורית, "לפסק הדין תהיינה עוד השלכות מרחיקות לכת על המשפט הפלילי והחוקתי בישראל, ומבחנה הגדול של מערכת המשפט יהיה ביישום החלטה חשובה זו ע"י בתי המשפט השלום והמחוזי".