סיפור אמיתי (פרק 138)

במשך שעות נשאר דני במכוניתו. הוא נסע ברחובות העיר ללא כל מטרה. הוא הבין שלא הכול תלוי עתה ביואל בן-שטרית. חברו בוודאי שימש בסך-הכול מעין זרוע ארוכה של גורמים שמעליו. ובשלב הזה, כך העריך דני, אין כוח בעולם שיכול להשתיק את כל הפרשה. היא, ללא ספק, יצאה מכלל שליטה.

ההדלפה לעוזרו הפרלמנטארי של סגן-השר בוודאי לא הייתה מקרית. מישהו בוודאי ביקש לראות כיצד הוא, סגן-השר, אם הוא באמת קשור בהדלפות ביטחוניות, יפעל. אלה היו שיטות מקובלות על שירותי ביון. זאת הייתה ההערכה של דני בשלב הראשון. מאוחר יותר, לאחר שהוא עיבד בראשו את מה שסיפר לו חברו, סגן-השר יצחק אלבוכר, הוא הבין שגם הוא היה מטרה להדלפה.

באותו שלב של הלילה, דני כבר לא דאג לגורלו של מרציאנו. גם גורלה של רותי כבר לא עניין אותו. היא כבר תדע כיצד לצאת מן הבור העמוק שאליו, אולי, היא תיפול, אם חבריו של מרציאנו יממשו את איומיהם.

עתה הוא עצמו נאבק על חייו. ללא הרבה סיכויים.

עד לשיחת-הטלפון שקיבל סגן-השר מעוזרו הפרלמנטארי, דני לא העלה על דעתו שביחידה שחברו מפקד עליה יודעים גם על הפגישה עם השופט רבינוביץ - וגם על הקשר בינה לבין מה שהתרחש בדירת- המסתור. החוקר הפרטי אומנם גילה לו שהשופט רבינוביץ נקט במהלך מסוים - אבל לא מעבר לכך. מתוך ההדלפה לעוזר הפרלמנטארי אפשר היה ללמוד שיש בידי הגורמים במשטרה פרטים מלאים של כל הפרשה. שם בוודאי יודעים כבר גם על מסעה של רותי לארה"ב עם סמים שנרכשו, בחלקם, באמצעותו - ועל מה שהוא ביקש מהשופט רבינוביץ בשליחותו של מרציאנו.

גם חברו מן המוסד המיוחד רמז על-כך, אבל הוא לא אמר דברים מפורשים. הוא רק סיפר לו שחבריו בנוסד המיוחד גילו שמרציאנו מקיים מעקבים משל עצמו אחר דירת-המסתור. באותו שלב, דני העריך, שמידע זה הועבר למטה הארצי. לאחר מכן, לא היה כל קושי להגיע לשאר החלקים בפאזל.

עתה דני גם הבין שבמטה הארצי הלכו כמה צעדים קדימה. מעצרו של מרציאנו היה, כנראה, חלק מתוכנית-על גדולה הרבה יותר.

המידע המודלף שקיבל סגן-השר יצחק אלבוכר, מפי עוזרו הפרלמנטארי, דיבר על קשר אפשרי בין שתי הפרשיות. לא הייתה בו אומנם התייחסות אל דני כאל מי שקשור לאירועים שהודלפו לעוזר הפרלמנטארי מן היחידה הסמויה - אבל את זה אפשר היה להבין, אם באמת דני לא הוזכר בידיעה המודלפת, על-רקע העובדה שההדלפה נועדה להלחיץ את סגן-השר ולא אף אחד אחר.

למעשה, אי-אפשר היה לדעת מהתנהגותו של סגן-השר יצחק אלבוכר, אם גם שמו של דני הוזכר בדבריו של עוזרו הפרלמנטארי. יצחק אלבוכר לא אמר לדני דבר בעניין זה. אולם לדני היה ברור שאין שום מקריות בהדלפה של המידע לעוזרו הפרלמנטארי של בגן-השר.

מי שהדליף את הידיעה גם ידע, קרוב לוודאי, שסגן-השר יושב עם דני בבית-קפה בצפון תל אביב.

אותו מדליף-לכאורה גם דיבר על ניסיון לסחוט שופט. אי-אפשר היה לטעות במשמעות הדברים. הם כוונו גם לאוזנו של דני - ולא רק לאוזניו של סגן-השר.

דני בן-אור הכיר את ההרגשה הזאת. המחנק בגרונו הלך והעמיק. הוא צפה בתופעות מן הסוג הזה אצל כאלה שטבעת-החנק לחצה את גרונם כל אימת שעוד מסר מאיים הגיע לאוזנם.

יואל בן-שטרית החליט לעצור את דני. הוא הורה לאנשיו לאתר אותו.