בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
מעשיות חסידיות [צילום: סטיב הלבר/AP]
|
|
|
אמצע שום מקום
|
אמצע שום מקום, ספרה ה"אחר" של שרה פכטר, מצטרף לרבי-המכר שלה, וביניהם: אימא זה לא משחק ילדים, חצויה לשניים, איש לא מבין אותי, הקרב על הבית, יצאתי מדעתי תכף אשוב, ורטיגו ועוד
|
פרק מתוך הספר - קרוון מספר ארבע היה יום שמשי, חף מענן. יום שמשי מהבהירים ביותר שחוותה תהילה בקרוון שהפך לבית שלה, לביתה המנחם, לעור שני. תחליף למה שלא היה לה. תמורה. הציפורים צייצו אי-שם - ציוצים בודדים של שעת בין ערביים במרחבים הסתוויים, נושאות בכנפיהן מוזיקה חרישית מיני קדם, שהרעידה את מיתרי ליבה החסר, הפגום, השואף אל מה שניטל ממנו. ועדיין לא שב. תהילה עמדה במטבחה היפהפה, המעוצב. בחלוקה הביתי המיועד ליום יום, לבישול, לניקיון, לטיפול בילדים... חלוק נטול הקשר וסגנון, ששידר ברורות "עכשיו אני בעבודה של להיות אמא". חלוקיה האחרים, שנועדו לארוחות, נראו אחרת. ולטובה. נוכחותה מילאה את המטבח, היא התמזגה בו והוא התמזג בה: רק היא הצליחה להפוך את הקרוון שלה לבית הכי מפואר בישוב. כי תהילה הייתה מלכת המטבח. תבשילים, עוגות, ריבות, קינוחים. הכל משופרא דשופרא. חומרי גלם מעולים, בישול-צלייה-אפיה-אידוי-טיגון-ערבול בדיוק חד. צונן. אבל עכשיו, בנועם לבבי מכיל, עוטף, כשמיכת פוך, תהילה שבה ליסוד הכי בסיסי. חמין. קוגל. כמו אצל סבתא זכרה לברכה. אולי פחות עשיר, אבל אותנטי לגמרי, מדיף ארומה מסורתית. חמישי אחר-הצהריים. חמין. קוגל. בכיריים המצוחצחות למשעי כמראה מלוטשת, בערה אש כחלחלה כתומה. מרגיעה. נוסכת שלווה בעצמות. המטבח אפוף אדים רכים, שהזכירו לתהילה את כל ה'יש' בחייה. הבעל. הילדים. הקריירה. הרוחניות. הכל. הייתה צלע חסרה, אמנם, אבל היה כל כך קל להדחיק. אך האם ההדחקה לא גורמת, בעצם, לכך ש'זה' נכנס עמוק יותר פנימה, פנימה, הופך שם, במקום הכי עמוק, לגוש גדול של מכאוב? לעצם מזוהה מאוד, שמרעיל את הבארות השוכנים בקרקע שלה? מתחת לבארות שכנו לבטח מעיינות, ברכות מים צלולים הנוקבים ויורדים עד תהום. והייתה שם תהום. בהחלט. ולפעמים תהום אל תהום קורא. מי שיצר את הבור בנפשה אף הוא נאנק מכובד משא התהום שלו. שגם היא עשויה הייתה להתפרץ, להקיא מתוכה מים מתוקים או עכורים. תהילה לא ידעה על איזו מבין שני האפשרויות ייפול הגורל. הגעתי אליה שעה לפני שבת. התירוץ עלוב, בלוטות הטעם כמהו לחתיכת עוגת השמרים הפריכה שלה. תהילה מיהרה לכבות את האש הגבוהה שכמעט חרכה את הסיר החדש שקנתה. הסתכלה בסיפוק על הבית שלה. על הספות האיטלקיות, שהזמינה בהזמנה מיוחדת, הביטה בשולחן עץ המהגוני, עם הכסאות סביבו. בתנור הלבנים עם האש המלאכותית, שעמד במרכז הסלון והפיץ אור נגוהות מפזז, מאיר את אוסף הבקבוקונים שאספה במסעותיה סביב העולם.
|
בשפה השזורה מלשון קודש והבלחים של חול, מניצוצות של הומור ומעשיות חסידיות, רוקמת שרה פכטר סיפור עיירה מודרני, משולח רסן ורב־תנופה
|
▪ ▪ ▪ |
באמצע שום מקום, בנקודה שבה שמש המדבר מלהטת ועורבים מצטווחים מצמרות עצים, נמצאת נחלת עזריאל. קומץ מגורי עראי שבהם מבלים תושביה הססגוניים של הקהילה הנידחת את חיי השעה שלהם בעודם חולמים על חיי הנצח. מבעד לעיניה של המספרת הצעירה, עטרה, אנו מתוודעים לכמה מהטיפוסים שמאכלסים את היישוב, וביניהם אומנית כושלת, מתווך חדל אישים, מתרגמת מזת רעב, אחראי ביטחון חסר ביטחון, פליטה מכת קיצונית המשמשת מסווה לפעילות עבריינית בעוד מבטה הסקרן חושף את יפעת הדלות שסביבה, את הנתעב והנשגב, הגשמי והרוחני. בשפה השזורה מלשון קודש והבלחים של חול, מניצוצות של הומור ומעשיות חסידיות, רוקמת שרה פכטר סיפור עיירה מודרני, משולח רסן ורב־תנופה, שכולו עשוי סיפורים הנשזרים לנוף אחד. לעתים הם רוקמים סיפור אפל ולעתים מתארים חרטה מהדהדת, אך תמיד רוויים לבטים אנושיים, המעמיקים בפרדוקסים של תרבות שונה, קרובה גאוגרפית אך רחוקה תודעתית. אמצע שום מקום, ספרה ה"אחר" של שרה פכטר, מצטרף לרבי־המכר שלה, וביניהם: אימא זה לא משחק ילדים, חצויה לשניים, איש לא מבין אותי, הקרב על הבית, יצאתי מדעתי תכף אשוב, ורטיגו ועוד. המחברת, שרה פכטר נולדה בארצות הברית וגדלה ביישוב ישראלי קסום. היא אם לאחד־עשר ילדים, ובמשך תריסר שנים עבדה כעיתונאית במשרה מלאה. פכטר מקדישה את ימי השישי שלה לכתיבה, ואת הספר הזה כתבה בין קמפיינים לבישולים, והוא מצטרף לרבים שכתבה, שחלקם ראו אור בשם העט "מלי גרין", אך למרות זאת היא מרגישה שזהו ספרה הראשון באמת.
|
|
|
[צילום: משה ניסנבוים]
|
|
|
|
תאריך:
|
30/08/2022
|
|
|
עודכן:
|
30/08/2022
|
|
משה ניסנבוים
|
|
|