לילותיו של דני הפכו לרדופי-דאגה. מצוקה אמיתית עטפה אותו. משהו פה יכול להשתבש - ובגדול. דני לא ידע, עדיין, איך זה יכול לקרות, או מתי, אם בכלל, אבל הוא מאוד חשש שמשהו באמת לא-טוב עלול לשבש עליו את החיים. ואם זה יקרה, שום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר. כל מה שהוא בנה במו-ידיו, בעמל של שנים, עלול להיעלם. ביחד עם תמר - ועם הבנות.
הצדקנות המאוסה עליו של תמר תכריע את הכף. הצביעות תשלוט בשיחות ביניהם. היא בהחלט עלולה לראות במה שיתגלגל החוצה מעין דרך נוחה לצאת מחיי-הנישואין. דבר שהיא, כנראה, מאוד רצתה לעשות בעת האחרונה.
שאלות של חלוקת-רכוש ממילא לא תתעוררנה ביניהם, שכן תמר כבר הודיעה לדני שהיא לא רוצה דבר מכל מה שהוא צבר בשנות עבודתו. היא לא ידעה פרטים רבים מדי על שוויו של הרכוש, או על מיקומו, אבל זה, כנראה, ממש לא עניין אותה.
השאלה היחידה שתיוותר תהיה כרוכה בזכות להחזיק בבנות. תמר בוודאי תרצה להחזיק בהן - ולדני לא תהיה כל ברירה אלא להסכים להסדרי-ראייה מוגבלים ביותר; בעיקר נוכח העובדה ששמו ייגרר בראש חוצות, כמי שהשתתף באירועים ביזאריים בדירת-מסתור כלשהי ביחד עם גברים מפורסמים אחרים. אם גם יתברר שאחד מהם חשוד, אולי, גם בזליגה של מידע חסוי, או בקשר לא-זהיר עם גורמים עוינים, אז בכלל כל החיים יתהפכו עליו ללא תקנה.
מה שדני לא ידע הוא, שתמר כבר ידעה שמשהו מסעיר אותו. אבל היא לא אמרה לו דבר בעניין זה. היא בוודאי גם לא התכוונה לומר לו כיצד היא יודעת דברים מסוימים. השלב לכך, מבחינתה, עוד לא הגיע.
היא גם לא התכוונה, כמובן, לספר לו על הקשר המתחדש שלה עם מי שהיא אף פעם לא חדלה לחשוב עליו בהרבה ערגה.
למעשה, היא עצמה לא הייתה בטוחה, עדיין, כיצד הקשר הזה יתפתח. היא רצתה בו, בקשר הזה, אבל לשם כך יהיה עליה לפרק שתי משפחות - ובזה היא לא הייתה בטוחה. לפי שעה, היא נצרה אותו, כבעבר, בתוך ליבה פנימה.
כמות השיחות בין בני הזוג ירדה כמעט לאפס. היא בכלל מיעטה, בשנים האחרונות, להתערב לו בעבודה או לעקוב אחר הופעותיו השונות בטלוויזיה - או באמצעי תקשורת אחרים. למעשה, כל מה שקסם לה בדני, לפני הנישואין, ובשנים הראשונות שלאחריהן, נעלם כלא-היה. היא מאסה בכל מה שהוא ייצג. גם גופו, שנשאר שרירי וגמיש, כמו לפני הנישואין, פרי אימונים אינטנסיביים במכון כושר, חדל לעניין אותה. רגעי-הקסם מן העבר הפכו לרגעי-סיוט יגעים.
בעיקר, משום שהיא ידעה שהיא חולקת את גופו של דני עם עוד אין-ספור נשים אחרות - וזה בוודאי הפריע לה מאוד.
שלא כמו אימא שלה, היא לא הייתה מוכנה להבליג.
תמר גדלה בבית שבו המינוריות הייתה מילת המפתח. כך היא קראה למה שהיא ראתה בבית-הוריה מיום היוולדה. דני קרא לכך התחסדות. תמר למדה, כמובן, לאחר שהיא עזבה את בית-הוריה במושב, שגם בעולמה-שלה, העולם של הוריה, למעשה, יש הרבה זיוף וכיפופי-ידיים; אבל האנשים האלה, שהיו חברים של אבא שלה, לפחות, תרמו את חלקם, בשעתם, לתקומתו המדינית של העם היהודי. הם ויתרו על הרבה מאוד כדי להיות במקום שבו צריכים אותם. רבים מהם עזבו בתים מבוססים בארצות מוצאם, או לימודים אקדמיים, כדי לממש את הרעיון הציוני.
לא-מעט שילמו בחייהם.
זה לא היה, אולי, תירוץ מספק למה שקורה כעת מסביבה - אבל תמר לא ביקשה לחטט יותר מדי. דני, בזמנו, ניסה להסביר לה, שלכל אלה שלא היו חלק מעולמו של אבא שלה, פשוט לא ניתנה ההזדמנות לתרום כמו לחבריו של אבא שלה - אבל היא לא רצתה לשמוע. לא אז, בשנים הראשונות לנישואיהם, כשהם היו מדברים על נושאים כאלה, ולא עכשיו.
דני כעס עליה, אם כי באותן שנים, כשהסקס ביניהם היה טוב, עדיין, הוא העדיף שלא להתעמת עימה יתר-על-המידה. אבל הוא ידע שעולמה-שלה, הטבול בהרבה אי-אמת מתקתקה, ארוגנטית מעצם טיבה, ועולמו-שלו, לא יחיו בשלום זה עם זה. אולי, אי-פעם, בעתיד הלא-נראה; אולי, כשבנותיו תתבגרנה; ואולי גם אז לא. זה לא היה עניין של כסף. זה היה משהו אחר. הרבה יותר עמוק.
התיעוב ההדדי, בין שני העולמות, היה עמוק מדי. מצד אחד, התנשאות ללא קץ; מצד שני, הרגשה של חוסר אונים ורצון עז להדביק את אלה שהגיעו ראשונים לארץ-ישראל כדי להשתתף במלחמות על המדינה-שבדרך. המאבק הזה, בין התרבויות, לא עומד להיעלם. בכל מערכת-בחירות הוא פורץ החוצה - ולאחריהן הוא נעלם כלא היה. רק המשקעים נותרים עד לפרץ הבא של הטינה ההדדית.
תמר, מכל מקום, העדיפה לשקוע בעבודתה-שלה, בחברת המחשבים הגדולה, ולגדל את הבנות. היו לה גם שאיפות אקדמיות. השאיפה להשלים את עבודת-הדוקטורט לקראת התואר השלישי בערה בעצמותיה - והיא לא חשבה לוותר עליה. היא גם קיוותה להשתלב בעתיד בהוראה במוסד אקדמי גדול.
מטלות אלה לא השאירו לה הרבה זמן פנוי. היא בוודאי לא רצתה לבזבז אנרגיות מיותרות על ויכוחי-סרק עם דני שלא הובילו לשום מקום. אפילו את חברותיה הקרובות היא כבר כמעט ולא ראתה. שיחות טלפון חטופות היו המקסימום שעלה בידה להכניס לתוך סדר יומה העמוס.
אבל מה שהפריע לה יותר מכל הוא הריחוק הגובר של דני מבנותיהם. זה כאב לה משום שהיא הרגישה שגם הבנות חסרות את אביהן ברגעים מסוימים. עם סוג העבודה שלו, היא אף פעם לא השלימה. לא עם הבוטות של הלקוחות. לא עם המפגשים עם חבריו בימי שישי בצהריים או בלילות חמישי. גם לא עם מה שהוא נאלץ לעשות, מעת לעת, כדי לשרוד בשוק האכזרי שבו הוא התמודד.
תמר ראתה את קשר הנישואין לגמרי אחרת. היא, לפחות, קיוותה שנישואיה ייראו אחרת. עכשיו - כבר לא. דני התרחק לחלוטין ממנה. שיחות-הקרבה שהם פעם נהגו לקיים, אחת לשבועיים-שלוש, לפחות, נעלמו כלא היו.
יחסי-מין הם קיימו אחת לכמה שבועות, לכל היותר, וגם זה לא בהתלהבות-יתר. תמר שידרה קרירות וחוסר עניין - ולדני לא היה שום חשק לנסות ולעורר בה התלהבות. "לשם מה להתאמץ", הרגיע דני את עצמו, "אם אתה יכול לקבל את כל מה שאתה מבקש לעצמך בכמויות בלתי נגמרות ובאיכות 'מן הסרטים' מחוץ לבית".
ככל שחלפו השנים, הניכור הגובר, בין דני לבין תמר, אפילו התאים לשניהם. דני פשוט מאס בצורך להתנצל כל העת על אורח חייו. הוא לא רצה בהתנשאות של תמר.
הוא חדל לחלוטין לאהוב אותה - ובמיוחד את אביה. כל מה שקסם לו אצל תמר לפני שנים התפוגג לחלוטין. קצה נפשו בהערות הצבועות של אשתו - ושל אביה.
הוא אף פעם לא השיב לו, למייק שוורץ, למרות שהיו לו כמה תשובות-מחץ עבורו.
מה שהוא ידע עליו, ועל חבריו, היה בו די כדי להשתיק אותו אחת ולתמיד. הוא לא סיפר דבר ממה שהוא ידע. דני לא עשה את זה, כדי שלא לשבור את הכלים לחלוטין. הוא עוד קיווה להפיק תועלת יום אחד מקשר הנישואין עם מי שכל-כך מקורב לכל מוקדי השלטון.
בסתר-ליבו דני ידע שהקשר המשפחתי שלו עם מי שמקורב באורח כה אינטימי לצמרת-השלטון, שאותו הוא טרח להזכיר באוזני שומעיו בכל פעם שהוא מצא שזה ישרת אותו, מקרין גם עליו.
הוא מסייע לו, ככל הנראה, למשוך קליינטים מדרג גבוה יותר מזה שהוא היה מורגל אליו בעבר - אבל הוא רצה הרבה יותר מזה. הוא רצה לנגוס בעוגה עצמה. הוא לא רצה להסתפק בפירורים. הוא רצה חלק בכסף הגדול שזרם בחוגים של מייק שוורץ.
כסף כזה הוא לעולם לא יוכל להרוויח בעבודתו הרגילה. אף אחד לא יכול להרוויח סכומים כאלה בעבודה. עמל-כפיים אינו מספיק כדי להעשיר את מי שמסתפק רק בעמלו-שלו. הוא מספיק למי שרק מבקש להתפרנס - ולפרנס את בני-ביתו. רק ליושבים במשרדיהם הממוזגים, מול מחשבים מרצדים שפולטים כל העת שורות של מספרים שרק יודעי-סוד יודעים לפענח אותם, יש את האופציה להתבונן בנחת סביבם כדי להחליט לאן לנווט את כספם, או כספים של אחרים, ששמו בהם את מבטחם.
בד בבד, וגם זה תרם לניכור הגובר והולך בינו לבין תמר, דני גם רצה בשלב הזה של חייו במין אקראי. מין מזדמן. פראי. לא-שיגרתי. ללא כל מחויבויות. והא רצה גם במין מן הסוג האחר. מין שמגיח ממקומות אפלים.
יכולותיו הגופניות אפשרו לו ליהנות גם מזה וגם מזה. נשים, צעירות ומבוגרות, כאחת, רצו בחברתו. רבות מהן, לאחר הפעם הראשונה, לא הרפו ממנו. דני, לעומת זאת, ברח, כמו מפני אש, מכל מעורבות מתמשכת.
