תחושה מאוד לא נוחה אופפת אותי. סוג של דז'אבו. כמעט כמו בימי רבין, ז"ל. מזה 3 חודשים, אם כי במינון קצת מינורי יותר, המדינה כולה באיום השרדותי.
יש שיגידו שרצח עם סכין לא דומה למלחמה עם טנקים וטילים, ועם זאת-בקרב הציבור הרחב יש חשש כבד היום, כמו ב-1995. גם אז לא היה איום גדול יותר מאשר סכינים ומטענים.
קשה לפתוח את מהדורות החדשות מערוץ אחד למשנהו, והידיעות חוזרות על עצמן. אולי רק הסדר משתנה. רק אחרי מחצית השעה עוברים בטיווי לעולם הרחב, מתחילים עם דיווחים מהשטח יום ביומו.
איך כל זה יגמר? אני חושש מהתקדים שכבר היה.
נורות האזהרה כבר דולקות.
