ארץ, שום ארץ, אינה קדושה. גם לא ארץ ישראל. קדושים הם רק חיי תושביה. ארורה הארץ שבנים נהרגים על קידושה. שום ארץ אינה שווה את מחיר חייהם של מי שנהרגים עליה ואולי גם בגללה.
מוטב להיות שלמים בחציה של הארץ מאשר להיות חצויים בשלמותה.
ארור הכיבוש, שמשחית גם את הכובשים. ארורה השהייה במרכזי ערים פלשתיניות, כאילו בעצם ההמצאות שם יש תרומה להדברת תשתית הטרור ולא להעצמתה.
דבר לא יכרית את תשתית הטרור של עם, אשר הבחירה והנקיטה שלו בטרור כדרך לגיטימית במאבק לשחרורו מעול הכובשים הוא מפלט טבעי ולכן - מובן.
אין בדברים אלה כל ניסיון להצדיק את הטרור אלא להבין את מניעיו. ארורים הטרוריסטים, זה ברור. אבל בניאוצם ובהוקעתם - קל וחומר בהריגתם - לא תיפתר "בעיית הטרור".
הפתרון היחיד האפשרי לבעיה זו הוא, הכחדת הגורמים להיווצרותה.
הצעד ההכרחי, המתחייב והבלתי נמנע הוא, לא העמקת האחיזה בערים הפלשתיניות אלא נסיגה מהן ויצירת חיץ - אכן כן, גדר הפרדה - בינן לבינינו. אחרת, נכונה לנו מציאות גיהנומית.
