ברצוני להתייחס לכתבה מרגיזה ומקוממת שכתב מישהו בשם שי פוגלמן, החושב שהוא מאוד חכם, על העיר פתח-תקוה. הכתבה פורסמה בעיתון "כל העיר" בתאריך 4.7.08 והגיעה לידי לאחר שידיד קרא אותה ונתן לי אותה, כי ידע שאני מלאבסית בדם.
הכתבה הזו מקוממת ומרגיזה כי היא מתמקדת בכל החסרונות של העיר (כאילו שיש עיר בלי חסרונות) ומתעלמת לגמרי מן היתרונות. למשל, לא מזכירים כלל את היכל התרבות שיש בפתח-תקוה שמעלה המון הצגות תיאטרון ומופעי בידור והוא מלא מפה לפה. בצורה שחצנית כותב שי פוגלמן: "לא תיאטרון, לא מרכז אמנויות, רשימת כל אירועי התרבות השנתיים שמופיעים באתר הרשמי שלה דלילה יותר מהתוכנייה החודשית של תיאטרון צוותא, האוזן השלישית או מועדון לבונטין 7 בתל אביב, כל אחד בנפרד". כמי שמקבלת את לוח התוכניות החדשי מדי חודש, והוא מלא וגדוש בדמויות ידועות מתחום הספרות, המוזיקה, התיאטרון והבידור, עלי לציין שזו פשוט השמצה לשמה.
לפעמים נוצרת סטיגמה לגבי מקום מסוים, וכמו כל סטיגמה, היא דבר שיש לתמוה עליו ולקעקע אותו. יש סטיגמה שהרומנים גנבים והפרסים קמצנים, אבל האם היא נכונה? האם כל הרומנים גנבים וכל הפרסים קמצנים, או שיש אנשים טובים בכל מקום ואנשים רעים בכל מקום? כך גם לגבי הסטיגמה על העיר פתח-תקוה. משום מה לא מפסיקים להיטפל אליה, למרות שאינה גרועה או טובה מכל עיר אחרת.
בצד הכתבה הובאו הרבה שמות מפורסמים של יוצאי העיר. הם שכחו שם בין השאר גם את נתן יונתן ואת יהודה עמיחי. הרבה מפורסמים נולדו וגדלו בה, ואחר כך פרחו מן הקן, אבל חלקם נשארו בה. האם מישהו טרח לשאול מדוע דווקא בעיר פתח-תקוה נולדו וגדלו כל כך הרבה דמויות מפורסמות? אולי יש בה משהו רוחני מיוחד? הכותב לא מפסיק להלל את תל אביב ולשבח אותה.
כל ההתלהמות וההתלהבות מתל אביב נראית לי מיותרת. תל אביב היא עיר מזיעה, מכוערת, וצריך המון מייק-אפ כדי להסתיר את כל הצלקות שלה. כל פעם בה אני מגיעה לתל אביב אני סופרת את הדקות עד שאחזור הביתה. אפילו הים לא עוזר- זפת הים מלכלכת והשמש שורפת.
הלהקה שהוא מדבר עליה, להקת אינפקציה, אכן מפיצה אינפקציה. חברי הלהקה כתבו שיר על עיר הולדתם, פתח-תקוה, כמובן, איך לא, הם כנראה מתפרנסים ממנו לא רע, אבל למה לא להשמיץ? השמצות מוכרות, אז נשמיץ.
אני גדלתי בעיר הזו ואני זוכרת אותה רק לטובה. עיר שקטה, מלאת גנים ועצים, בלי התזזית המעצבנת של החום התל אביבי. יש אימרה האומרת שמי שיורק לבאר ממנה הוא שותה סופו שישתה מים דלוחים. אז הכתבה הזו וכל ההשמצות שבה, וגם השיר המוגלתי של להקת אינפקציה, הם לא יותר ממים דלוחים.
