אין שום נחמה או אפשרות למצוא מנוחה נפשית אחרי האסון הנורא. והחמור, שלמציאות שלנו, שאנו קוראים עליה מדי יום, יש קיבול עצום: ירי בין כנופיות שהפך להיות רגיל כמו שאוכלים ארוחת בוקר מדי יום, פשעי רחוב ושאר הרעות החולות שפועלות חופשי-חופשי ועל כולם, אין "אבא" לכל אלה כאשר נציגי הציבור, שאכן היו חייבים להיות כאלה, בעבורם, כל מה שקורה כאן זה במיקרונזיה ולא אצלנו.