התמורות שעובר המזרח התיכון בחודשים האחרונים משמחות ואולי צובעות את העתיד בצבעים אופטימיים יותר מחד-גיסא; ומאידך-גיסא - מדאיגות.
בהיווצר ואקום שלטוני בלוב לאחר הפלתו של מועמר קדאפי, הרי שייווצר כאוס, כאוס מוחלט ממש כמו שהתחולל בעירק בעת פלישת הכוחות האמריקניים לפני מספר שנים. ארגוני טרור עולמי ובראשם אל-קאעידה, ירימו את ראשם ויהפכו לדומיננטיים בלוב, יותר מכפי שהיו עד כה. עד כה, שליט לוב היכה באל-קאעידה ולא נתן לו את האפשרות להרים ראש.
לעתים, באופן פרדוקסלי, שליטים מהסוג של קדאפי הם הפתרון ליציבות שלטונית - אסביר למה כוונתי. אם, לדוגמה, נחזור מספר שנים אחורה, לימיו של
סדאם חוסיין, הרי ניווכח לדעת שחוסיין הוא זה שסגר את 'סיר הלחץ' בכל הנוגע לעדות בעירק ולשנאה ביניהן. כידוע, בעירק ישנם סונים ושיעים, כמו בכל מדינה ערבית, אך בעירק של אותם ימים, מחוזות שלמים נחלקו על-פי השייכות לעדה הסונית או השיעית. למשל, המחוזות הדרומיים בעירק היו שייכים לשיעים; אזור בגדד וסביבותיה לסונים; והצפון לכורדים. העדתיות הזו בעירק יצרה פילוג ושנאה מתמדת ולכאורה יכולה הייתה לגרום לאי-יציבות שלטונית ולקריסת המדינה, אך סדאם חוסיין ידע למנוע זאת ב'שיטות שלו'. מרגע שהאמריקנים הפילו את שלטונו של סדאם, הכאוס השתולל בעירק. סונים ושיעים טבחו אלה באלה.
המערב לא הבין וגם לא מבין כיום שלמזרח התיכון יש שפה משלו, קודי התנהגות ונורמות משלו. המערב מנסה לכפות ו'לחלק' דמוקרטיה בכל חלקה טובה במזרח התיכון וחוטף על כך. האמריקנים 'שקועים' בבוץ העירקי וכמעט בכל כמה ימים נהרגים מספר חיילים (כנ"ל באפגניסטן). מעניין מה היה קורה אם לא היה מדובר במדינה כמו לוב, שהיא יצואנית של נפט - האם גם אז המערב היה מתערב. כמדומני שבאפריקה מתבצעים פשעים חמורים יותר מפשעיו של קדאפי ואיש לא עושה דבר. כל זה מוכיח שהמערב הוא אימפריאליסטי. היה כזה ונשאר כזה.
