לרוב, אפשר להבין אל נכון את דעותיו של אדם, המובעות הן בנאומיו והן בכתביו, כמו גם להסיק מסקנות מהן, על-פי תוכן דבריו והנושאים אליהם התייחס. אבל הפעם, יש לחרוג מלחפש הסברים ופרשנויות במה שיש בנאום אובמה (ויש לדעתי נקודות שיכולות להוות בסיס אפשרי להתחיל במו"מ), ולהתרכז במה שאין בנאום זה.
לאחר שירד ה"אבק" הן מתוכן נאומו של אובמה, והן מדברי הפרשנים הידענים - שהובעו מעל כל במה רעננה - יש להדגיש שני נושאים אליהם לא התייחס בנאומו, והם משמעותיים ביותר.
האחד: שום מילה על דעתו בנושא זכות השיבה של הפליטים, וכיצד הוא רואה את פתרון הבעיה. הרי באם יעמדו הפלשתינים על זכות שיבה לישראל (במקום, כמקובל במקרים דומים בהיסטוריה, פתרון במישור לאומי ולא אישי), המשמעות היא סופה של מדינה מדינת ישראל הציונית. השני: שום מילה על פתרון נושא ירושלים.
לכן ראוי להתאפק ולא להלך אימים על תוצאות הפגישה בין אובמה לבין נתניהו והאשמת הצד הישראלי. יש לחתור לכך שעמדת ארה"ב תתייחס גם לנקודות אלה (ואולי אף לנקודות נוספות) בטרם תוכל להתגבש עמדה ישראלית. מה עוד, שאין להיחפז והנושא עדיין מתגלגל וצפויים נאומיהם של אובמה ונתניהו.
