המזרח התיכון בתנועה. שליטים נופלים, ממשלות מתחלפות, מי שרק אתמול היה שותף אסטרטגי מיישר קו עם הקיצוניות, ולך תדע מה יביא יום המחר. ומה שבטוח, לפי כל הסימנים, לא בטוח שיהיה רגוע, כך מנבאים.
ורק אצלנו עדיין דורכים במקום, מתבשמים בשקט היחסי ובמצב הכלכלי, ועדיין סומכים על הרשות הפלשתינית שיש לה רצון להגיע באמת להסכם כלשהו. מה? יש עדיין ספק שאין להם יכולת גם אם ממש היו רוצים? שרון ידע זאת היטב ולכן החליט לעשות ופינה את הרצועה ממתיישבים. אם עשה נכון, אפשר להתווכח. מה שבטוח, לא הספיק להשלים. ויורשו בחר שלא להמשיך בתהליך שאולי היינו היום עם איזו ישות עצמאית ברצועה, שזה היה המבחן שלה אם רצונם לחיות ולתת לנו לחיות.
ייתכן מאוד שהיינו מתבדים, אבל מצבנו לא היה גרוע יותר. וכי מה קיבלנו עד היום? טילים על ערי ישראל, חטיפת חייל,
עופרת יצוקה, גינויים מכל העולם, מרמרה אחת שבנס לא נפלו לנו בה חיילים, ואויב חדש שתפס הזדמנות לרכוב על הגל של האנטי-ישראליות.
הגיע הזמן לחשוב לשנות כיוון, במיוחד לאחר שיצא המרצע מן השק. אבו מאזן לא שונה מערפאת ובטח לא מהחמאס. ביבי, זה הזמן שלך לזוז. אל תחשוש לא מהשמאל ובטח לא מקדימה, שהרי זו במקור הייתה יוזמתה. תרתום את הטורקי על הדרך, שיהיה המושיע של עזה - כך הוא מאוד רוצה, תן לו לשחרר את עזה ואולי על הדרך תשחרר את גלעד. אבו מאזן לא יספק את הסחורה. תחליף את הדיסקט שירשת מקודמך. איך אמרת, דבר דוגרי, אחי.
