התודעה הישראלית צרובה בזיכרונות מלחמת יום הכיפורים. אין עוד מלחמה בתולדות ישראל שבה עוסקים כה רבות, מידי שנה בשנה, באינטנסיביות מעוררת שאלות רבות מאוד. ולא בכדי: זו מלחמת השבר של ישראל, מלחמה שעוררה את ישראל מתרדמת משוקצת, יהירות בלתי מוסברת, שחצנות, ומה לא? תולדות מדינת ישראל נחלקות לשני חלקים: מאז 48' ועד מלחמת יום הכיפורים, ומאז המלחמה הארורה ועד היום. הקורבן שישראל נדרשה לשלם היה כבד מאוד, על-אף העובדה שבמלחמת העצמאות מספר ההרוגים היה כפליים ממספר ההרוגים ב-73'. ובכל זאת, מלחמת יום הכיפורים "זוכה" בבכורה כי ב-73' הגיעה החברה הישראלית לממדי יהירות ושחצנות שלא ידענו כמותם. הבלון היה מלא אלא שמלחמת יום הכיפורים הוכיחה שהיה זה אוויר דחוס עם ריח של אני ואפסי עוד. והבלון התפוצץ לנו בפרצוף, ולא יכולנו להאמין ש"ערבושים" יפתיעו אותנו, יגרמו וימצאו אותנו עם המכנסיים למטה. לא תהיה זו טעות אם נקבע שמלחמת יום הכיפורים גרמה לשינוי עמוק ביחסי הגומלין בין הקברניטים הפוליטיים לקברניטים הצבאיים, ובינם לבין האזרחים, שהיו מושתתים על התפיסה הכה פרימיטיבית של "הם יודעים מה לעשות". מתברר שלא כך הדברים.
