חוק שרמן (1889) -
בהתאם לרוח הכלכלה הקלאסית, שראתה את כוח העבודה כגורם ייצור, היתה גם מדיניות הממשל בארה"ב עוינת לציבור העובדים. בתי המשפט הפנימו שם גישה עוינת זו. ביטוי לכך אפשר לראות בהתנגדותם לתנועות העבודה, תוך שימוש בצווי מניעה, על-מנת לשבור שביתות. תנועות העובדים נחשבו כמי שקשרו קשר נגד טובת הכלל. דוגמה למדיניות זו ניתן לראות בפרשנות שניתנה לחוק שרמן על-ידי בית המשפט, אשר במקור נחקק על-מנת לפקח על תאגידי הענק ומונופולים שנוצרו בעקבות המהפכה התעשייתית. באופן פרדוכסלי, במקרים רבים, מתוקפו של חוק שרמן, הועמדו לדין ארגוני פועלים רבים באשמת התאגדות.
