רענן שלום,
1. בתחילת שנת 2002 מינה שר התקשורת דאז צוות בין-משרדי, בהשתתפות נציגי ציבור, על מנת לבחון באופן יסודי ומעמיק את מבנה ההסדרה בענף התקשורת בישראל, ובתוך כך להמליץ על מודל פיקוח יעיל ומקצועי, על דעת כל גורמי הרגולציה השונים. בתום כשנה של דיונים, ישיבות, שימועים של גורמים רלבנטיים מכל תחומי התקשורת ופשרות בין החברים בצוות, הוגשו המלצותיו.
2. המלצות הצוות הן שהיוו את הבסיס להחלטת הממשלה בנושא מיום 5 בינואר 2003 (החלטה מס' 2865), אשר התקבלה על דעת כל הגורמים המקצועיים: משרד המשפטים, משרד החינוך והתרבות, משרד האוצר וכן- גם על ידי משרד התקשורת.
3. כהמשך ישיר לעבודת הצוות ולהחלטת הממשלה פרסם משרד התקשורת (ביום 30 ביוני 2003) תזכיר חוק המתייחס למודל שסוכם.
4. אנו, שלתומנו סברנו כי כללי המנהל התקין מחייבים לכבד סיכום בין המשרדים (אשר זכה כאמור לאישורה של הממשלה) - נדהמנו לקבל לידינו, כעבור למעלה משנה מאז אותה החלטת ממשלה, שינויים בתזכיר החוק, ששולבו על ידי שר התקשורת באופן חד צדדי וסותרים את המודל וההבנות שסוכמו.
5. לאור כל האמור, העברנו במכתב משר האוצר לשר התקשורת את התנגדותנו הנחרצת לשינויים המוצעים בסיכום.
6. בנוסף, במסגרת שיחה טלפונית בין סגן הממונה על התקציבים באוצר, מר אמיר לוי, לבינך, הבהרנו כי אנו זקוקים לשהות מסוימת עד להשלמת ביצועו של הסיכום בין משרד התמ"ת לבין משרד האוצר. זאת על מנת להבין כיצד תיתכן נורמה התנהגותית זו, המבקשת לכבד סיכום אחד ובה בשעה לבטל סיכום אחר.
7. בשיחה האמורה, ואף בשיחתך עימי, הדגשנו כי להבדיל מאופן ההתנהגות שכוונה כלפי משרד האוצר - אנו נעמוד על כך כי סיכומים להם שותף משרד האוצר ייכובדו עד תום וכי אנו נעמוד בסיכום בין משרדך לבין משרד האוצר.
8. לאור כל האמור, ולאור שיחותינו בעניין, אין לי אלא להצר על פנייתך החפוזה ליועמ"ש, שנעשתה ללא שום צורך. יתרה מכך, מהיכרותי איתך אני סבור כי סגנון מכתבך מיותר ואינו מכבד את כללי העבודה הנהוגים בינינו.
9. בנוסף, אני סבור כי פנייתך לאמצעי התקשורת בעניין זה נוגדת את כללי המנהל התקין שראוי שכולנו נשמור עליו.
כפי שנאמר לך בשיחה עם מר אמיר לוי ועימי, ברצוני לשוב ולהדגיש כי בכוונת משרד האוצר לכבד את הסיכום בין המשרדים ואין לי לקוות כי גם העומדים בראש משרד התמ"ת והתקשורת יתעשתו ויכבדו סיכומים שנעשו בתחום אחריותם, לטובת כללי העבודה הראויים ולטובת הציבור.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
