כללי אתיקה שיפוטית, תשנ"ג-1993

1) זו שבועת השופט: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים".
כוח השיפוט ניתן בידי שופט מתוך אמון ביושרו, בכושרו המקצועי והאישי וביכולתו לקיים את המוטל עליו תוך כיבוד עקרונות האתיקה השיפוטית.

2) לא יגור שופט מפני איש, ולא יושפע במילוי תפקידו על-ידי לחץ דעת הקהל, חשש מפני ביקורת או הרצון לשאת חן בעיני הכלל או בעיני היחיד.

3) שופט לא יכיר פנים במשפט, לא יהדר פני גדול ולא ישא פני דל; לא יסביר פנים לאחד וירע פניו לאחר; שופט לא יגלה דעה קדומה או משוא פנים ולא יתן בהתנהגותו או בדבריו יסוד לחשש מפני אלה.

4) (א) בהכריעו בסכסוכים המובאים לפניו, מגשים שופט את שלטון החוק. מחובתו של שופט לפעול בהגינות ותוך הקפדה על התנהגות שיש בה כדי לקיים ואף להגביר את האמון בשיטת המשפט בכלל ובמעשה השפיטה בפרט.
(ב) גם בהתנהגותו האישית יהיה שופט מופת לכיבוד החוק; כך יתחזק אמון הציבור ביושרו של שופט ובשיוויון הכל בפני החוק.

5) אלה יאפיינו שופט בתכונותיו ובאורחותיו: יושר לב, טוהר מידות, מסירות לתפקיד, מוסר עבודה גבוה והימנעות מכל דבר שאינו הולם מעמדו של שופט במעשיו או העלול לפגוע בדימויה של מערכת השיפוט.

6) במילוי תפקידו לא יהיה שופט תלוי באיש. בפועלו ישקוד על אי-תלותה של מערכת השיפוט, ויקפיד על קיומה, בכל דרכיו, בענייני שפיטה ובכל תחום אחר בו הוא פועל.

7) שופט לא יהיה פעיל בתחום הפוליטי.

8) ביחסיו עם שופטים אחרים ינהג שופט באורח חברי והוגן, תוך יחס כבוד לחברו גם כאשר חולק הוא על דעתו.

1) (א) כללים אלה חלים על שופט מעת השבעתו ועד תום כהונתו, אף אם נמצא הוא בחופשה, בין בתשלום בין שלא בתשלום.
(ב) הכללים יחולו בשינויים הנובעים מן העניין, על רשם מעת קבלת כתב המינוי.

2) האמור בכללים אלה בא להוסיף על הוראותיהם של חיקוקים הדנים באותם נושאים.

3) (א) כללים אלה מתווים עיקרים ועקרונות, ומהם ייגזרו כללי האתיקה הספציפיים בכל מקרה ומקרה.
כל נושא שאינו נדון מפורשות בכללים אלה, יפורש בהתאם לנורמות אתיות כלליות ובהתאם לרוחם ומגמתם של הכללים. אין הכללים באים תחת הוראה כלשהי בחוק-יסוד: השפיטה, בחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, בדיני העונשין או בכל דין אחר.

4) כללים אלה חלים גם על שופט בדימוס הנושא מינוי שיפוטי בבית משפט לתביעות קטנות או בבית משפט מקומי, או בבית דין או בוועדה בהם הוא ממלא תפקיד בהיותו שופט בדימוס, והוא ככל שהדבר נוגע למילוי תפקידו האמור.

5) כללים אלה אינם מחייבים שופטים בדימוס, פרט לתחומים הנדונים בסעיף 3 לעיל, והוא כל עוד לא יתוקן החוק בהתאם; אולם, שופט בדימוס ראוי שישווה נגד עיניו את רוחם ואת מגמתם של כללים אלה. בייחוד יתבקש להקפיד שלא יווצר רושם מוטעה כאילו מוקנה לו יתרון בפניותיו לבית משפט.

1) שופט ינהג בכל עיסוקיו הלבר-שיפוטיים באופן המונע מראש אפשרות לניגוד אינטרסים בין תפקידו השיפוטי לבין כל פעילות אחרת.

2) אינטרסים משפחתיים, כלכליים, חברתיים או פוליטיים, לא ישפיעו על התנהגותו של שופט או על הכרעותיו.

3) שופט לא ינצל מעמדו כדי לקדם את ענייניו הפרטיים או את ענייניהם הפרטיים של אחרים.
מבלי לפגוע בכלליות כלל זה, לא ינצל שופט את תוארו או את מעמדו כדי לזכות את עצמו או כל אדם אחר ביחס מועדף בהליכים של חקירה או משפט.

4) (א) נייר המכתבים הרשמי של השופט ישמש אותו רק בהתכתבות הנוגעת לתפקידו.
(ב) שופט רשאי לציין את תוארו כשופט על נייר המכתבים הפרטי שלו, על כרטיס הביקור, על שיקים או על מסמכים אחרים המשמשים לזיהויו. ואולם, שופט לא ישתמש במסמך הנושא את תוארו כשופט בפניות בהן כלולה בקשה להיתרים או לרשיונות, או בהעלאת השגות או בקשות בהן עלול השימוש בתוארו להיראות כנסיון להשיג מעמד מועדף.
(ג) שופט רשאי לציין תוארו בכל ספר או מאמר שהוא כותב.

5) ככל שהדבר בא לידיעתו, ינקוט שופט בצעדים סבירים כדי למנוע מפלוני ליצור רושם כי זוכה הוא למעמד מיוחד אך בשל קשריו עם השופט או כי יש ביכולתו להשפיע על השופט.

6) שופט לא יעיד מיוזמתו כעד אופי בהליכים משפטיים.

7) שופט רשאי לתת חוות דעת על כושרו או על כשירותו המקצועית של מועמד לשיפוט או על מי שעבד עימו, בין כמתמחה, בין במעמד אחר, בין בתקופת כהונתו כשופט בין לפניה.

8) (א) שופט לא יטול על עצמו עיסוק בגוף ציבורי, או מטעמו של גוף ציבורי, אם קשריו עם אותו גוף עלולים ליצור רושם כי צד שלישי חייב, לטובתו, להיענות לפנייה של הגוף הציבורי.
(ב) שופט לא יפנה לרשויות ציבור או לאנשים פרטיים בבקשות מטעם גוף ציבורי, אליו הוא קשור, בנסיבות בהן מעמדו כשופט עלול להשפיע על החלטת הגורם אליו מופנית הבקשה.

1) (א) שופט יטפל וידון בכל תיק המועבר לטיפולו, בהתאם לחוק ולנהלים, אלא אם קיימים טעמים המחייבים כי יפסול עצמו מדון בעניין.
(ב) שופט לא יישב בדין במשפט בו קירבה משפחתית או חברתית לבעל דין, לפרקליט המופיע בתיק או לעד מרכזי, או טיפול קודם בעניין נשוא הדיון לפני מינויו כשופט, עלולים ליצור מראית של חשש למשוא פנים.

2) שופט יקפיד על קיום ההליכים בפניו באורח מכובד ומסודר.

3) בשבתו על כס המשפט ינהג שופט בסבלנות, במתינות, בנימוס ותוך שמירה על מראית פני הצדק, וכן יוסיף ויחייב אף אחרים, הנוטלים חלק בדיון, לנהוג באותה דרך.

4) שופט רשאי להיוועץ בעניין שבפניו בעמיתיו לשפיטה, ולקיים דיון בעניינים שבפניו עם עוזרים ומתמחים.

5) שופט לא יגלה, אלא במילוי תפקידו, דברים שנודעו לו בהליך שנערך בדלתיים סגורות, ולא ישתף אלא את עמיתיו לשפיטה בדברים ובדעות שהושמעו בהתייעצות שופטים. על דרך זו ידריך את העוזרים על ידו, בין עוזרים מקצועיים ובין עוזרים מינהליים (מתמחה, מזכירה או קלדנית וכיו"ב).

6) אף לאחר פרישתו לא יפרסם שופט עניינים שנדונו בינו לבין חבריו בגדר מילוי תפקידו.

7) נקבע מועד לפתיחת הדיון, יקפיד השופט על שעת הפתיחה אלא אם משתהה הדיון בשל אי-סיומו של הליך קודם.

8) שופט לא ישהה את הדין, יימנע מכל עינוי דין ויסיים את הטיפול בכל עניין שהוא דן בו בהקדם האפשרי ובאורח יעיל.

9) שופט אחראי לניהול ולניווט המשפט שלפניו, וישקוד על קיום הדיון בדרכי הדיון הנאותות.

10) התייצב לפניו בעל דין, שאינו מיוצג על-ידי עורך דין, יסביר לו השופט, על-פי הניתן בנסיבות העניין, מה אופי ההליך ומה דרכי ניהולו, בבחינת "פתח פיך לאלם".

11) בהמליצו על פשרה לא יכפה שופט את דעתו על בעלי הדין, ואף לא ייצור מראית פנים של כפיה. שופט יקפיד על-כך שהצעתו לא תביא למקח וממכר או למשא-ומתן מתמשך שאינם לכבודו של בית המשפט.

12) שופט יימנע מהערות, בין בכתב בין על-פה, שיש בסיגנונן או בדרך הצגתן כדי לפגוע בכבודן של ערכאות אחרות או בכבודו של שופט אחר.

13) בהביעו דעה על אדם שלא היה צד להליכים, ישקול שופט היטב בדעתו כי אותו אדם לא יכול היה להציג את עניינו לפני בית המשפט, ואף לא יוכל להעלות השגותיו בערעור.

1) (א) שופט רשאי לקבל על עצמו עיסוק הולם בצרכי ציבור מחוץ לכותלי בית המשפט, אם אין הדבר נוגד עקרונות המותווים בכללים אלה.
(ב) שופט לא יקבל על עצמו עיסוק נוסף ולא יעסוק בעיסוק נוסף הטעון היתר לפי חוק-יסוד: השפיטה, בטרם קיבל היתר לדבר.
(ג) מתן הרצאה חד-פעמית בנושא משפטי או השתתפות כשופט במשפט מודרך - אם אלה אינם כרוכים בנושא הנתון במחלוקת ציבורית - מותרים אף ללא היתר.
(ד) כל עיסוק וכל מילוי תפקיד מחוץ לבית המשפט חייב להלום מעמדו של שופט.

2) חובתו הראשונית של שופט היא לכהונתו כשופט, ולתפקידו כשופט חייב הוא להקדיש את מיטב מירצו ומחשבתו. שופט יעניק לתפקידו כשופט מעמד של קדימה ביחס לכל עיסוק אחר האמור לעיל.
על כן, שופט לא יטול על עצמו פעילויות נוספות, אף אם מותרות הן על-פי אופיין או על-פי היתר שהוענק לו, אם אותן פעולות עלולות לפגוע ביכולתו למלא כיאות את תפקידו כשופט.

3) שופט לא יהיה נוכח בכנסים פוליטיים, ויימנע מהתבטאות פוליטית-מפלגתית-פומבית, בין בכתב בין על-פה. שופט לא ייעץ למפלגות או לגופים פוליטיים אחרים, ולא יכנס ולא ירשה לכנס בביתו חוגי בית או התכנסויות כלשהן לקידום נושאים פוליטיים.

4) (א) שופט לא יופיע כמרצה, או כמשתתף ברב-שיח, על נושאים פוליטיים או בענייני דיומא השנויים במחלוקת ציבורית.
(ב) שופט רשאי להרצות בפומבי על נושאים שאינם משפטיים, אך בעשותו כן ינהג במידת הזהירות הראויה המתחייבת ממעמדו, תוך שמירה על גישה אובייקטיבית והימנעות מנימת דיבור פולמוסית.
(ג) שופט לא ירצה לפני גופים בעלי זהות פוליטית.

5) (א) הוראה של שופט במוסד להשכלה, טעונה היתר.
(ב) תמורת הוראה בהיתר במוסד להשכלה מותר לשופט לקבל שכר כמקובל באותו מוסד.

6) הוזמן שופט להופיע לפני ועדה של הכנסת, או לפני גוף ממלכתי כלשהו, יפנה השופט לקבלת אישורו של נשיא בית המשפט העליון.

7) שופט לא יהיה פעיל בגוף ציבורי העוסק בייזום התדיינויות משפטיות, או בהספקת שירותי בוררות או פישור לבית משפט, אף אם אין אותם עניינים עשויים לבוא לפניו או לפני בית המשפט בו הוא מכהן.

8) (א) שופט יהיה רשאי לכהן, על-פי היתר, כחבר בגופים מינהליים של מוסדות חינוך, כגון חבר הנאמנים של אוניברסיטה, ועד הורים של בית ספר, או גופים של מוסדות צדקה ומוסדות אחרים בעלי מטרות ציבוריות; אולם, אין הוא יכול להשתתף בניהול העיסקי או הכספי של המוסד הציבורי בו הוא מכהן, ולא יקבל מהם טובות הנאה בצורה כלשהי.
(ב) שופט לא יעסוק בגיוס כספים למען מוסד כלשהו בארץ או מחוצה לה, ולא ישתתף כפעיל בארוע שבו נאספים כספים כאמור.
על אחת כמה וכמה אין שופט רשאי לעסוק בהתרמת כספים של אנשים הבאים עימו במגע בבית המשפט.
(ג) שמו של שופט יכול שיופיע על נייר מכתבים של מוסד, כחבר בגוף המנהל של אותו מוסד, ובלבד שנייר המכתבים לא ישמש לפניות לתורמים לקבלת תרומה.
(ד) שופט רשאי לכהן בוועדה המחלקת פרסים או מילגות להנצחת זכרו של נפטר.

9) (א) שופט יכול לקבל על עצמו שליחות ארעית של הסברה בחוץ לארץ, מטעם המדינה או מטעם גוף ממלכתי או ציבורי, כגון, מוסד אוניברסיטאי בישראל או ארגון כלל-ארצי בעל מעמד, כמו הסוכנות היהודית או ההסתדרות הציונית העולמית.
(ב) במלאו תפקידי הסברה מטעם המדינה בחוץ לארץ לא יחולו על שופט מגבלות להופיע באמצעי התקשורת, כאלו המוטלות עליו במדינה.
(ג) עבור מילוי תפקיד ציבורי כלשהו במוסד ציבורי בארץ או בשליחות בחוץ לארץ, לא יקבל שופט תמורה כספית או תמורה חומרית אחרת כלשהי, חוץ מהוצאות נסיעה ומחייה בהתאם למקובל.

10) שופט רשאי לכהן כדירקטור בתאגיד שנועד להשקעת כספו או כספי משפחתו הקרובה.

11) שופט רשאי לנהל בעצמו את נכסיו ואת נכסי בן משפחתו מדרגה ראשונה, ולפעול בהשקעתם, ובלבד שלא יהיה בדבר עיסוק פעיל בעסקים; אולם, הוא לא יהיה שותף בעסק מסחרי ולא ימלא תפקידי ניהול בחברה עיסקית או בתאגיד עיסקי אחר. אם הגיע לשופט נכס עיסקי בדרך ירושה, ינוהל הנכס באמצעות נאמן.
"בן משפחה מדרגה ראשונה" - בן זוג, הורה ובן זוגו, ילדים ובני זוגם או מי שגר עם השופט וסמוך על שולחנו.

12) (א) לא יפיק שופט טובת הנאה חומרית כלשהי ממעמדו כשופט, בין במישרין בין בעקיפין. על כן אין שופט רשאי, למשל, לקבל הלוואות מבנק בתנאים מועדפים שאינם ניתנים ללקוחות אחרים.
(ב) קבלת הזמנות חינם למופעים או למוסדות המחייבים כניסה בתשלום, עלולים להתפרש שלא כהלכה על-ידי הציבור, ויש להימנע מכך. בוודאי יימנע שופט מלקבל דרך קבע הזמנות חינם כנ"ל לארועים בעלי אופי מסחרי מובהק.

13) האמור בכללים אלה בעניין עיסוקים נוספים של שופטים, בא בנוסף לבקשת היתר לפי סעיף 11 לחוק-יסוד: השפיטה, בכל מקרה קונקרטי בו מתחייב הדבר לפי הוראתו של חוק-היסוד.

1) (א) שופט לא יישב לדין במשפט בו מופיע עורך דין שהוא קרוב משפחתו או מי שמטפל בעסקים פרטיים אשר בהם מעורבים השופט או בני משפחתו.
(ב) שופט לא יישב לדין במשפט בו מופיע עורך דין העובד במשרד בו עובד קרוב משפחה מדרגה ראשונה.

2) שופט לא יעסוק בעריכת דין.

3) שופט לא יכהן בתפקידי שיפוט בגוף וולנטרי.

4) על קבלת מתנות יחול חוק שירות הציבור (מתנות), תש"ם-1979.

5) (א) כהונתו של שופט אינה מחייבת אותו לנתק קשרים חברתיים, כולל קשרים עם עורכי דין, אך שופט יפעיל שיקול דעת ראוי בחברת מי יהיה, וכיצד יראו הבריות, בנסיבות העניין, את הימצאותו בחברה מסויימת. שופט יימנע מכל התנהגות העלולה לעורר רושם של העדפת בעל דין או עורך דין שעימו קשור השופט בקשרי ידידות, כגון נסיעה לבית המשפט או מבית המשפט במכוניתו של עורך הדין.
(ב) שופט שעסק בעריכת דין לפני מינויו, והעביר משרדו לאחר עקב מינויו, יפעל בעניין זה בהתאם לקווים המנחים שיותרו על-ידי ההנהלה.

1) שופט לא יגיב בפומבי על דברים שפורסמו באחד מאמצעי התקשורת, עליו אישית או על עניינים הקשורים לרשות השופטת בכללה. השופט יפנה בידיעת נשיאו להנהלת בתי המשפט, והתגובה תיעשה במידת הצורך על-ידי דובר ההנהלה.

2) שופט יימנע בדרך כלל מהופעות באמצעי התקשורת - רדיו, טלוויזיה, מסיבת עיתונאים או מתן ראיון לעיתונאי. הופעה כאמור וכן הופעה לפני גופים ציבוריים, טעונה בכל מקרה היתר מראש מאת נשיא בית המשפט העליון.

3) שופט יימנע מכל מעשה או מחדל שיש בהם משום פרסומת עצמית לעבודתו כשופט.
שופט לא יעמוד בקשר, לא במישרין ולא בעקיפין, עם כתבים של אמצעי התקשורת במטרה להפנות את תשומת ליבם לנעשה בבית המשפט או להסביר את פסיקתו או להביא לידיעתם פסק דין שנתן, אלא על-פי היתר של נשיא בית המשפט העליון.

4) פסקי דין יועברו לפרסום ברבים, בהתאם לכללים שייקבעו על-ידי ההנהלה ויופעלו על-ידי נשיאו של בית המשפט בו הוא מכהן.

1) שופט לא יגיב בפומבי על דברים שפורסמו באחד מאמצעי התקשורת, עליו אישית או על עניינים הקשורים לרשות השופטת בכללה. השופט יפנה בידיעת נשיאו להנהלת בתי המשפט, והתגובה תיעשה במידת הצורך על-ידי דובר ההנהלה.

2) שופט יימנע בדרך כלל מהופעות באמצעי התקשורת - רדיו, טלוויזיה, מסיבת עיתונאים או מתן ראיון לעיתונאי. הופעה כאמור וכן הופעה לפני גופים ציבוריים, טעונה בכל מקרה היתר מראש מאת נשיא בית המשפט העליון.

3) שופט יימנע מכל מעשה או מחדל שיש בהם משום פרסומת עצמית לעבודתו כשופט.
שופט לא יעמוד בקשר, לא במישרין ולא בעקיפין, עם כתבים של אמצעי התקשורת במטרה להפנות את תשומת ליבם לנעשה בבית המשפט או להסביר את פסיקתו או להביא לידיעתם פסק דין שנתן, אלא על-פי היתר של נשיא בית המשפט העליון.

4) פסקי דין יועברו לפרסום ברבים, בהתאם לכללים שייקבעו על-ידי ההנהלה ויופעלו על-ידי נשיאו של בית המשפט בו הוא מכהן.

כללי האתיקה של השופטים משקפים את התפיסות הערכיות המונחות ביסוד מלאכת השפיטה.
הם בגדר הצהרה על עקרונות מנחים השאובים ממסורת עתיקת יומין, והם אף כוללים את תרגומם והתאמתם של העקרונות הללו לנסיבות המעשיות אליהן עשוי שופט להיקלע במציאות היומיומית.

חוק-יסוד: השפיטה וחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, אינם כוללים הוראות ישירות בעניין התקנתם של כללי האתיקה. עם זאת, יש התייחסות עקיפה לנושא האמור בהוראותיהם של סעיפים 11 ו-13 לחוק-היסוד, ובסימן ה' לפרק א' של חוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, ובייחוד בסעיפים 18(א)(1) ו-(2) לחוק. הוראות אחרונות אלו עוסקות בתיאור המשמעות המשפטית של התנהגות פלונית של שופט, אך אינן פורשות יריעה שלמה, שיהיה בה כדי להגדיר מראש אימתי נחשב עניין כמעשה שלא כהלכה או כבלתי הולם.

כדי להפוך המושגים הערטילאים שבסעיפים 18(א)(1) ו-(2) הנ"ל למובנים ולמוגדרים יותר, מיניתי ביום 17.3.84 ועדה בראשות כב' הנשיא (בדימ.) משה לנדוי, בה היו חברים כב' השופטים משה נכט (מנהל בתי המשפט דאז), שולמית ולנשטיין (סגן נשיא של בית משפט מחוזי) ועוזי סיוון (סגן נשיא של בית משפט שלום). הוועדה הגישה לי דין וחשבון ביום 28.6.85, והוא פורסם במלואו בעלון מערכת השיפוט מס' 6, מספטמבר 1985. לדוח גם הוקדש חלק מכנס השופטים הארצי שנערך באותה תקופה.

בגליון ינואר 1986 של עלון השופטים (עלון מס' 8) הוסיף כב' המשנה לנשיא (בדימ.) חיים כהן תגובה מפורטת למסקנותיו ולהמלצותיו של דוח הוועדה הנ"ל.

על יסוד החומר האמור, הוכנה טיוטה של כללים שהופצה לשופטים, ואשר שימשה נושא לדיון מפורט בשני כנסים של פורום הנשיאים (1991 ו-1992). נתקבלו גם הערות רבות בכתב משופטים שלא נטלו חלק בשני הכנסים.

הכללים המובאים להלן הם פרי הדיונים וההערות. הם בגדר ביטוי לתפיסות שמצאו ביטויין בדיונים ובכנסים שונים. לא פחות חשוב הוא, שהם גם מגדירים מראש כיצד ייושמו הוראותיהם של סעיפים 11 לחוק-יסוד: השפיטה ו-18 (א)(1) ו-(2) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984.

אין צריך להוסיף, כי הכללים ישמשו חומר מנחה ומדריך לכל מי שמצטרף למערכת השיפוט ומבקש ללמוד כלליה.

מאיר שמגר
נשיא בית המשפט העליון


אייר תשנ"ג
מאי 1993